אריק השישי, מלך דנמרק – הבדלי גרסאות

באותה עת התגלע סכסוך כנסייתי בשל שאיפותיו של הארכיבישוף החדש של [[לונד]], ינס גרנד, שתמך בפורעי החוק, קרובי משפחתו, למרות שבועתו לתמוך במלך. מרגע שבחירתו אושרה על ידי האפיפיור, חזר בו הבישוף ינס משבועת האמונים שלו. "אין זה חשוב בעיני אם הדוכס ולדמר, יהודי, טורקי, עובד אלילים, או השטן בעצמו יהיו מלך דנמרק, מלבד שלא יהיו אלה אריק או אחיו כריסטופר", הוא אמר. הבישוף ינס הרחיק לכת עוד והעניק חלק מאדמות הכנסייה בהונדהלס לגולים כדי שיבנו שם מבצר והנעים את זמנם על שולחנו בגלוי. המלך לא היה יכול לשאת זאת וב-[[1294]] הוא הורה על מעצרו של הבישוף ינס. הארכיבישוף נשלח אל הדוכס כריסטופר כלוא בשלשלאות להיכלא במגדל האפל של סובורג. לאחר כמה חודשים של שהייה בתנאים מחרידים, שלח המלך שליח לבישוף ינס לבדוק אם הוא מוכן להישבע שוב שבועת אמונים ולהבטיח שלא יחפש נקמה על מאסרו. "במקום להיעתר לבקשה זו, הייתי מוכן שהמלך יבתר את גופי נתח אחר נתח מאשר להיכנע לפקודותיו", השיב הבישוף. לאחר שנתיים בתנאי כליאה קשים, הצליח הבישוף ינס להמלט בסיועו של עובד המטבח. הוא נמלט ישירות ל[[רומא]] כדי לשטוח את טענותיו לפני הכס הקדוש. האפיפיור מיד הטיל נידוי על המלך וחרם על כל דנמרק עד שהממלכה תשלם לבישוף ינס סכום של 49,000 מארקים של כסף. דנמרק לא הייתה מסוגלת לגייס סכום כסף כזה והחרם עליה נמשך ארבע שנים נוספות. ב-[[1302]] כתב אריק השישי לאפיפיור בקשת מחילה עבורו ועבור ממלכתו. כשהוא מבטיח לעשות כל דבר שיבקש האפיפיור, השפיל אריק את עצמו בפומבי. האפיפיור [[בוניפקיוס השמיני]], בתיווכו של המלומד מרטין מדקיה, הסכים להפחית את הקנס ב-80%, החרם והנידוי הוסרו והארכיבישוף ינס קיבל תפקיד אחר שישאירו הרחק מיורשו של המלך אריק.

 

 

 

 

כשמת אריק השישי ב-[[1319]], כשאף אחד מצאצאיו לא נותר אחריו בחיים, הייתה דנמרק ב[[פשיטת רגל]].