סוון קנוטסון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
מ בוט החלפות: \1מיסים
שורה 33:
|צאצאים=
|יורש העצר=}}
'''סוון קנוטסון''' (ב[[נורדית עתיקה]]: '''Sveinn Knútsson''';{{כ}} [[1016]] – [[1035]]) היה [[מלכי נורווגיה|מלך נורווגיה]] מ-[[1030]] עד מותו. סוון היה בנם של [[קנוט הגדול]], [[מלכי דנמרק|מלך דנמרק]], נורווגיה ו[[אנגליה]], ושל אשתו אלגיפו מנורת'האמפטון. ב-[[1017]] נשא קנוט לאישה את [[אמה מנורמנדיה]], אך לא קיימת כל עדות לכך שהוא התכחש לאלגיפו וב-[[1030]] שלח אותה קנוט יחד עם סוון להיות [[עוצר (שליט)|עוצרי]] ממלכת נורווגיה. עם זאת, שלטונם נחשב כמדכא על ידי הנורווגים והם הודחו ב-[[1034]]. בתקופת שלטונם הם הטילו מסיםמיסים וחוקקו חוקים קשים, שהפכו אותם לבלתי אהודים. במחזהו של [[ויליאם שייקספיר]] "[[מקבת']]" קיימת דמות בשם "סוונו, מלך נורווגיה" (Sweno), המבוססת על סוון.
 
==שמו==
שורה 41:
ב-[[1029]] אבד בים [[הוקון אריקסון]], המלך ה[[וסאל|ווסאל]] של נורווגיה, ו[[אולף השני, מלך נורווגיה|אולף האראלדסון]], שהודח על ידי קנוט מתפקידו כמלך נורווגיה, ניסה לכבוש מחדש את הממלכה, אך הובס בקרב סטיקלסטד ונהרג בו. לאחר מכן שלח קנוט לנורווגיה את סוון ואת אלגיפו, כשזו האחרונה משלה כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]] בשמו של בנה בן ה-14. מהלך זה נתפש כאכזבה מרה לנורווגים רבים שקיוו לתפוס את מקומם של רוזני לאדה. אצילים כמו אינר תמברסקלפיר וקלב ארנסון היו מאוכזבים במיוחד בשל העובדה שהם האמינו שקנוט הבטיח להם את השלטון.
 
שנות השלושים של המאה ה-11 היו שנים קשות באירופה. המדיניות הדנית בנורווגיה השתנתה. הייתה מעורבות גבוהה יותר של המלוכה ותקנות קשות יותר בתחומים רבים. היה זה בסיס להתנגדות עממית למשטר החדש שניתן היה לאפיין אותו כאותו סוג משטר שקודם לכן יצא נגדו [[אולף השני, מלך נורווגיה|אולף הקדוש]]. על פי ה[[סאגה|סאגות]], הדרישות לגביית מסיםמיסים מצדם של אלגיפו וסוון והחוקים החדשים שהם חוקקו, עוררו תרעומת קשה.
 
[[סנורי סטורלוסון]] כותב ש"המלך סוון חוקק חוקים חדשים בנושאים רבים. חוקים אלו היו בדגם של החוק הדני, אך כמה מהם היו מחמירים יותר. לאף אחד לא הותר לעזוב את הארץ ללא רשותו של המלך. מי שעשה כן, רכושו הפך להיות רכוש המלך. אדם שביצע מעשה רצח איבד את הזכות להיות בעל קרקע או בעל רכוש. במקרה של אדם שהוצא מחוץ לחוק וזכה בירושה, הירושה עברה לבעלותו של המלך. ב[[חג המולד]] היה על כל איכר לתת למלך כמות מסוימת (בין 15 ל-20 ליטרים) של [[לתת]], ירך של [[בקר הבית|שור]] בן שלוש שנים ודלי מלא ב[[חמאה]]. מנחות אלו נקראו 'מס קרקעות' (vinjartodde)".