מושבת הכף ההולנדית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
AutoIKhitron (שיחה | תרומות) מ clean up באמצעות AWB |
מ בוט החלפות: \1מיסים |
||
שורה 70:
בכל ימי המושבה, היא הסתמכה על שני עמודי תווך כלכליים: [[חקלאות]] ושירותי [[ספנות]]. בשנים הראשונות להקמת מושבת הכף, המושבה הייתה הלכה למעשה העיירה [[קייפטאון]] בלבד. באותו הזמן התשתית הכלכלית שלה התבססה בעיקר על מיקומה הגאוגרפי. עד לחניכת [[תעלת סואץ]] בשנת [[1869]], נתיב השיט הרציף היחיד שקישר בין [[אירופה]] ל[[דרום אסיה]] ו[[מזרח אסיה|מזרחה]] כלל הקפה כמעט מלאה של יבשת [[אפריקה]]. לפיכך, הקצה הדרומי של אפריקה הפך למקום אידיאלי למנוחה בעבור ספינות ששטו ל[[המזרח הרחוק|מזרח]] וממנו. אי לכך, ספינות ביקשו לעגון בקייפטאון על מנת להשלים ציוד חסר ולהעמיס אספקה ומזון להמשך הדרך, וכן על מנת לקבל בעיירה אפשרות נוחה ללינה ומנוחה על היבשה כמו גם קבלת טיפול רפואי ל[[מלח (מקצוע)|מלחים]] החולים. לקיום המושבה תרמה העלייה בהיקף הסחר בין אירופה לאסיה במהלך [[המאה ה-17]], אשר הזרימה כסף רב למושבה וסייעה לקייפטאון לגדול ולקלוט מהגרים נוספים מאירופה. עד לשלהי [[המאה ה-18]] התגאתה מושבת הכף בהיותה הקולוניה האירופאית המפותחת ביותר מחוץ ליבשת אמריקה.{{הערה|Smith, Adam (1776), Wealth of Nations, Penn State Electronic Classics edition, republished 2005, p. 516}} לצורך תחזוק הצבא ההולנדי בקייפטאון וכן על מנת לספק מזון לספינות שעגנו בעיירה, במהלך השנים הבאות הוקמו בסביבתה של קייפטאון עוד ועוד משקים חקלאיים. כשתנאי [[אקלים ים-תיכוני|האקלים הים-תיכוני]] השוררים במקום תומכים בכך, משקים אלו ייצרו שלל מוצרי מזון, ובפרט [[פירות]], [[ירקות]], [[חיטה]] ו[[יין|יינות]].{{הערה|שם=יהונתן אלשך}}
מרכזה הכלכלי של המושבה לכל אורך קיומה נשאר בקייפטאון, והקמה של נקודות יישוב חדשות בשלהי [[המאה ה-17]] ובמהלך [[המאה ה-18]] לא שינתה עובדה זו. באותן השנים התגוררו בקייפטאון כמה אלפי תושבים, אשר הגיעו לקראת סוף המאה ה-17 לכעשרת אלפים. את החיים הכלכליים של המושבה ניהלה ביד רמה [[חברת הודו המזרחית ההולנדית]] מבסיסה שב[[אמסטרדם]]. החברה החזיקה ב[[מונופול]] על הנעשה במושבה, אותו החליטה מדי פעם להגביל בתחומים שונים. לכל אורך ימי המושבה החברה החזיקה במונופול על [[ייצוא]] הסחורות ממנה, ונאסר על המתיישבים לייצא סחורות באופן עצמאי. ההשלכה העיקרית של מדיניות זו הייתה הצורך של המתיישבים לשלם [[מס|
לרוב, המתיישבים האירופאים נמנעו מעיסוק ישיר בעבודת הכפיים החקלאית ולצורך קיום משקיהם נעזרו בעבדים. לפיכך, ה[[עבדות]] הייתה אחד מהעוגנים הכלכליים החשובים ביותר של המושבה. משלוח ראשון של כמאתיים עבדים ראשונים הגיע למושבה בשנת [[1658]], כשש שנים לאחר היווסדה. עבדים אלו יובאו על ידי חברת הודו המזרחית ההולנדית בעיקר מ[[מרכז אפריקה]] ו[[דרום מזרח אסיה]]. בכמאה וחמישים שנות קיומה של המושבה יובאו אליה למעלה מ-65,000 עבדים.{{הערה|Penn, Nigel (1989). ''The Angry Divide-Labour, land and livestock in the Western Cape during the 18th century: The Khoisan and the colonists''. Cape Town: David Philip. p. 2. {{ISBN|0-86486-116-8}}.}}{{הערה|שם=יהונתן אלשך}}
| |||