הבדלים בין גרסאות בדף "קדר (שבט וממלכה)"

נוספו 12 בתים ,  לפני 11 חודשים
מ
בוט החלפות: \1מיסים
מ (הוספת קישור לגרפיטי)
מ (בוט החלפות: \1מיסים)
|תוכן="אשר לשמשי מלכת הערבים. בהר סָקֻרִ [על 9,400 (מאנשיה) מפלתם ה]נחתי. 1,000 אנשים, 30,000 גמלים, 20,000 בקר ...] 5,000 (מיכלי) בשמים שונים XXX כיסאות אלוהיה [נשק, מטות, אלתה,] (ו)רכושה הוצאתי. והיא למלט נפשה אל המ]דבר, מקום צמא כמו אתון בר, [שמה פניה, שאר רכושה, אוה]ליה, מגן אנשיה בתוך מחנָה [שרפתי באש. ושמשי מלפני כלי נשק]י החזקים נבהלה, גמלים, נאקות, [עם בכריהם אל ארץ אשור לפנ]י הביאה. הפקדתי עליה מפקח [10,000 חיילים...]..."{{הערה|[[#כוגן|כוגן]], עמ’ 47.}}}}
 
הדמות הקדרית הראשונה שמוזכרת בתיעוד הארכאולוגי היא '''[[זביבה]] מלכת הערבים''' {{אנ|Zabibe}}. זביבה מוזכרת לראשונה בשנת 739-740 לפנה"ס ברשימת מעלי מס לאימפריה האשורית, שהופיעה במצבה שהתגלתה בחפירות בכרמנשה שבמערב איראן.{{הערה|[[#כוגן|כוגן]], עמ’ 38-40.}} אף על פי שאיננה נזכרת ישירות בהקשר של קדר, יש הרואים בה את המלכה המזוהה הראשונה של הממלכה, לאור הקשר האפשרי שלה לעיר ששימשה כמוקד השלטוני של השבט, דומה (אדומתו, בפי האשורים), על רקע זהותה הקדרית של מי שמוערכת כיורשתה (שמשי), וכן על בסיס אזכור הערבים יחד עם הקדרים באותה מצבה. ב-738 לפנה"ס, בקטע מה[[אנלים]] של [[תגלת פלאסר השלישי]] הופיעה זביבה כמלכת הערבים שוב, ברשימת מעלי מסיםמיסים לאשור.{{הערה|כוגן עמ’ 36-38.}} אף שאין ביטחון בזהותה של זביבה כמלכת קדר באופן ממוקד, ברור מאזכור הקדרים בכתובת מ-740 לפנה"ס, שלפחות מאמצע המאה השמינית לפנה"ס התקיימה ממלכת קדר כגורם מוכר ומשמעותי בזירת המזרח הקרוב.{{הערה|[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 144.}}{{הערה|[[#Hoyland|Hoyland]], עמ' 60}}{{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 83-82.}}
 
לא ידוע מתי בדיוק הסתיים שלטונה של זביבה. בפעם הבאה שאנו נחשפים בתיעוד האשורי למנהיג ערבי, שוב מדובר במלכה – '''[[סמסי מלכת הערבים|שמשי מלכת הערבים]]''', בשלהי תקופת שלטון תגלת פלאסר השלישי. על פי שברי אנלים מלכותיים אשוריים, ככל הנראה משנת 733 לפנה"ס, השתתפה שמשי מלכת הערבים באחת המרידות האזוריות במערב האימפריה האשורית. מהתיאור האשורי נראה שבתחילה הצהירה שמשי על נאמנות לאשורים, גם כאשר חלק מהממלכות במערב האימפריה החלו למרוד נגד תגלת פלאסר השלישי. לאחר הכנעת המרד של [[פקח בן רמליהו]] ה[[ממלכת ישראל|ישראלי]] ו[[רצין מלך ארם-דמשק]] ב-734 לפנה"ס, השתתפה שמשי במרד נגד האשורים בשנת 733 לפנה"ס, ייתכן שיחד עם מלך [[עזה]] ה[[פלשתים|פלשתי]], וספגת מפלה מוחצת. לאחר שניסתה למלט את נפשה, מהרי חורן לכיוון המדבר הערבי בסביבות ואדי סירחאן, נכנעה שמשי למלך האשורי ושילמה בחבילת מנחות עשירה כדי לצאת בשלום מהפרשה.{{הערה|[[#Hoyland|Hoyland]], עמ' 6.}}{{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 83-86.}} חיוניותם של הערבים בקיום זרם בלתי מופרע של סחורות ורווחים, גרם במקרה זה להשארת שמשי על מקומה תחת פיקוח של ממונה אשורי.{{הערה|Eph’al, עמ' 86-87.}} הכמות הגדולה של תבלינים במסיםבמיסים ששילמה שמשי לאשורים מצביעה על מקומה בסחר הבשמים והתבלינים מדרום ערב לאזור הלבנט, מצרים, וייתכן שגם אשור עצמה.{{הערה|Hoyland, עמ' 60.}}
 
בתיעוד האשורי של התקופה, ניכרת שליטה ברורה של השלטונות האשוריים בצירי הסחר השונים בצפון הלבנט (סוריה המודרנית) באמצעות מגע ישיר עם השבטים הערביים שעסקו בשינוע הסחורות. בחלק מהתעודות אף טענו האשורים לקבלת מנחות מאזורים מרוחקים יותר, כגון מצרים וממלכת [[סבא]] בדרום ערב (או נציגות שלה בצפון מערב חצי האי ערב). יתרה מזו, ניכרת גם מגמה לשלב דמויות ערביות במינהל האשורי עצמו, ואף בצבא האשורי (כפי שעשו האשורים לכל תושבי השטחים שכבשו). תעודה מהמחצית השנייה של המאה השמינית לפנה"ס אף מזכירה העברה של 125 גמלים לאשור במעורבותם של המלכה שמשי ושני קציני צבא (רָבּ קָסִיר) אשוריים בעלי שמות ערביים. התמונה המצטיירת מתעודות אלה היא של שיתוף פעולה בין השבטים והמסגרות העל-שבטיות הערביות עם האשורים, על רקע הרווחים הגבוהים שבניהול מסחר יעיל ויציב בדרכי המדבר הצפוני.{{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 93-100.}} עם זאת, היו חוקרים שפירשו את ההופעה המשותפת של מלך מצרים, מלך סבא הדרום ערבית והמלכה שמשי בתיעוד העברת מנחות לאשורים, כרמז לקואליציית מרידות באשורים, שלא צלחה ובעקבותיה נדרשו המורדים לתשלום מנחות.{{הערה|[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 157-158.}} גם לגבי המלכה שמשי, אין נתונים ברורים לגבי מועד תחילת כהונתה ומועד סיומה. מוערך שהחליפה את זביבה סביב שנת 735 לפנה"ס ושלטה עד שנת 710 לפנה"ס לערך.
|תוכן="...הצבתי את הגבירה תבוּאה, אשר גדלה במקדש אבי, כשליטה עליהם והחזרתי אותה לאדמתה יחד עם צלמיה. הוספתי שישים וחמישה גמלים (ו)עשרה חמורים למנחות הקודמות והטלתי (אותו) עליו. חזאל מת והצבתי את יותע בנו על כס המלוכה. הוספתי עשר מינות של זהב אלף אבנים מובחרות, חמישים גמלים (ו) מאה שקים של בשמים למנחה של אביו והטלתי (אותה) עליו...".{{הערה|מאנגלית כפי שהופיע ב:[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 160.}}}}
 
בתקופת שלטון חזאל השתפר הקשר בין קדר לאשורים, הן משום רצונו של חזאל להחזיר את תלחונו וצלמי האלים חזרה לדומה, והן במסגרת מדיניות הפיוס הכללית שהנהיג אסרחדון אחרי המאבקים הסוערים שאפיינו את אביו. כך גם בתקופת שלטון בנו '''יָוֻתָע'''. דוגמה ליחסיו הטובים של אסרחדון עם הערבים (לא בהכרח הקדרים), היא הסיוע החיוני שקיבל מהם במסעו למצרים. ללא עזרתם של הערבים בנשיאת ציוד הצבא בחול המדברי ובניווט במדבר, הוא לא היה מצליח להשלים את מסעו.{{הערה|[[#כוגן|כוגן]], עמ’ 96-97.}} בערוב ימיו של חזאל נזכרת בתיעוד האשורי פנייה שלו אל אסרחדון בבקשה להחזיר למקומם את תלחונו ובתה וכן את הצלמים שנלקחו ממקדש הקדרים. תבואה אכן הוחזרה יחד עם הצלמים, שחלקם אף הורכבו מחדש לאחר שהתפרקו או נופצו בעת מעברם לנינוה. זאת בתמורה להעלאת המסיםהמיסים של הקדרים לאשור, כולל בשמים שמרמזים על המשך שליטת קדר בהתנהלות השוטפת של דרך הבשמים מדרום ערב. בעת חזרתם ב-677 לפנה"ס חזאל כבר לא היה בין החיים, ומשלב זה החל שלטון משותף של תבוּאה ויותע.{{הערה|[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 159–169. לפי שואיב, בפועל לא מוכר מידע על שלטונה של תבואה ולא ברור אם אכן שלטה או שהשלטון עבר לחלוטין ליותע, בנו.}}{{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 124-125.}}
 
====תקופת שלטון יותע ויורשיו====
 
יותע מלך בין השנים 676 ל-652 לפנה"ס, בעת שלטונם של אסרחדון ו[[אשורבניפל]] באשור. בתחילת שלטונו (כנראה, בין השנים 673-676 לפנה"ס) מוכרת אפיזודה יוצאת דופן בתיעוד האשורי, והיא מרד פנימי נגד שלטונו של יותע עצמו. על פי כתובות בתקופת אסרחדון, אדם בשל '''אֻבָאֻ''' (להלן אובאו; ככל הנראה שמו המקורי '''וָהְב'''){{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 224.}} "גייס את כל הערבים" נגד יותע וניסה להשתלט על המלוכה. לא ברור אם אובאו היה בן לשבט קדר או שהנהיג שבט אחר בפדרציית השבטים של קדר, אולם יש באפיזודה זו רמז למבנה הפדרטיבי של ממלכת קדר ולדינמיקת יחסי הכוחות בתוכה. בעקבות נאמנותו המוצהרת של יותע לאשורים ונכונותו להגדיל משמעותית את המנחות הקבועות לנינוה עם הפיכתו למלך, הוא קיבל סיוע מאסרחדון במרד זה והצליח לגבור עליו.{{הערה|[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 163}} זה לא הפריע לו, עם סיום המרד הפנימי, לפתוח במרד נגד האשורים, ככל הנראה על רקע שילוב של שקיעת צבא אסרחדון במסע מלחמה במצרים ונטל המסיםהמיסים הגבוה לאשורים. כמו מרידות אחרות, גם זו נתקלה בתגובה צבאית תקיפה של האשורים. יותע הודח מהשלטון וחזר אליו זמן קצר אחר כך, לאחר עליית אשורבניפל, בנו של אסרחדון, לשלטון, ולאחר שהכריז מחדש את נאמנותו לאשורים.{{הערה|Eph’al, עמ' 128-129.}}
 
תקופת שלטונו של אשורבניפל (631-669 לפנה"ס), בנו של אסרחדון, מתוארת בתיעוד האשורי כסוערת ביותר ביחסים עם הערבים במזרח הקרוב, הן עם ממלכת קדר והן עם שבטים ומסגרות על שבטיות אחרות. המקורות האשוריים בנושא זה מקוטעים ובמקרים שונים סותרים זה את זה. מעבר לזאת, פיענוח של התעודות ושברי התעודות מעלה בלבול בין שמות המנהיגים הקדרים, וקיימות גרסאות שונות באשר לזהותו המדויקת של המלך המתואר בכל תעודה. לאור זאת, התהוו מספר פרשנויות על ההתרחשויות ביחסים בין האימפריה האשורית לערבים באמצע המאה השביעית לפנה"ס.
 
====תקופת השושלת האחמנית בפרס====
עם הקמת האימפריה הפרסית ([[השושלת האחמנית]]) לאחר ניצחון [[כורש השני]] את בבל ב-539 לפנה"ס, מופיעות עדויות על פעילות ערבית במרחב המזרח הקרוב הקדום, כולל אזכור מפורש אחד של ממלכת קדר. מהתיעוד הפרסי ומעדותו של [[הרודוטוס]] על תקופה זו, זכו השבטים הערביים למעמד איתן במיוחד בתקופה הפרסית, עד כי לא שלמו מסיםמיסים קבועים לבירת האימפריה, אלא חלקים מרווחיהם הרבים מהשליטה על המסחר ב[[דרך הבשמים]] ובציר המפרץ הפרסי מערבה.{{הערה| [[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 195.}} בנוסף, קיימות אינדיקציות להשתלבותם של ערבים (לא ברור אם קדרים) גם בצבא הפרסי.{{הערה| Eph’al, עמ' 200.}} בכלל זה סיפר הרודוטוס על העזרה שהגישו הערבים ל[[כנבוזי השני]] במסעו דרך מדבריות הנגב וחצי האי סיני למצרים בשנת 525 לפנה"ס, בדומה לסיוע שקיבל אסרחדון במסע דומה.{{הערה|שם=שואיב,152|1=[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 152.}}{{הערה|[[#Mcdoland|M.Mcdoland]], עמ' 63.}}
 
עדות לשינויים במעמדה של קדר בתקופה הפרסית, בעקבות נפילת האימפריה הבבלית, ניתן למצוא גם בנבואתו של ישעיהו על אודות שינוי במעמד דדן, תימא וקדר:
מעבר לאלה, התבססה כלכלת השבטים בפדרציה של קדר גם על התוצרים המסורתיים של נוודים - גידול צאן וגמלים ותוצריהם. הדבר בא לידי ביטוי, לדוגמה, בספר יחזקאל, בו מתאר הנביא את היחסים הפוריים שיהיו לעם ישראל, ובתוך כך מפרט את העמים ואת תחומי כלכלת הליבה של כל אחד מהם. לגבי קדר הוא מציין: "עֲרַב '''וכָל-נְשִׂיאֵי קֵדָר''', הֵמָּה סֹחֲרֵי יָדֵךְ; בְּכָרִים וְאֵילִם וְעַתּוּדִים, בָּם סֹחֲרָיִךְ".{{הערה|שם=יחזקאל|1={{תנ"ך|יחזקאל|כז|כא}}}} כלומר, עיסוקם בסחר בצאן.
 
נראה שכלכלת הקדרים התאפיינה בשילוב בין משק נוודי אופייני (צאן וגמלים) עם מסחר ושליטה על צירי מסחר באזור שליטתה. תחומי העיסוק המסורתיים הנוודיים סיפקו להם יתרון יחסי מול שבטים אחרים, אולם השליטה בצירי המסחר הביאה להם עושר רב, והייתה במידה רבה אחת הסיבות המרכזיות מדוע לאורך כל היסטוריית הקונפליקטים של קדר עם האימפריות השולטות במרחב, הקפידו האשורים, הבבלים והפרסים לא להשמיד או להחריב את שבטי הממלכה, כדי לא לאבד את הרווחים הגבוהים מהמסחר בו התמחו. נראה שזו גם הסיבה שבתקופת האימפריה האחמנית זכו הקדרים למעמד מיוחד ביחסיהם עם הפרסים ולא נדרשו לשלם את המסיםהמיסים הרגילים ששילמו שאר הפחוות באימפריה, אלא שיתפו את הפרסים בחלק מרווחיהם, ובכך נהנו מחופש פעולה בשל הערך הרב של המסחר בו שלטו.
 
==שלטון==
246,709

עריכות