לואיג'י זינגלס – הבדלי גרסאות

מ
בוט החלפות: \1מיסים
מ (סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים))
מ (בוט החלפות: \1מיסים)
{{ציטוטון|כאשר עסקים משיגים כוח שוק שיכול לאפשר להם להעלות מחירים, הציבור יכול לבקש הגנה דרך התהליך הפוליטי. אבל כאשר לעסקים יש גם כוח שוק וגם כוח פוליטי, הציבור לא יכול לברוח. בתנאים אלה המערכת מתחילה להיות דומה לכלכלה סוציאליסטית - ולא לכלכלה חופשית. בכלכלה סוציאליסטית המערכת הפוליטית שולטת בעסקים. במערכת קפיטליזם-של-מקורבים העסקים שולטים בתהליכים הפוליטיים. ההבדל דק מאוד: בשני המקרים לא קיימת תחרות והחופש נעלם. ללא תחרות החיים הכלכליים אינם הוגנים, ולמחוברים יש יתרון}}.{{הערה|{{TheMarker|גיא רולניק|10 דברים שנתניהו יכול ללמוד מהגורו החדש שלו|markerweek/thisweek/1.2172047|22 בנובמבר 2013}}}}
 
זינגלס הוצג בהבלטה בתקשורת, אשר עולה בקנה אחד עם אמונתו כי כלכלנים צריכים לנקוט עמדה ציבורית יותר לגבי מה שהם מאמינים. בעודו נוקט בעמדת כלכלן מסורתי במובנים רבים, הוא ידוע על כמה דעות ייחודיות משלו. הוא דגל להחליף את כל המסיםהמיסים עם מס צריכה יחיד, עמדה שבדרך כלל נוקטים בעלי דעות שמרניות פוליטיות. מאידך, הוא הביע תמיכה ב[[רגולציה]] גדולה יותר של התעשייה הבנקאית. עם זאת, זינגלס הביע את תמיכתו בתקרת החוב של [[ארצות הברית]].
 
אף כי זינגלס הוא פרו-שווקים, ומגדיר עצמו כתומך של השוק החופשי, הוא אינו בעד הקטנה בכל מחיר של הרגולציה של המדינה על שווקים. בספרו הוא מתאר כיצד באופן היסטורי חברו תומכי שוק חופשי ועסקים גדולים כדי לקדם את המגזר העסקי, ורעיונות של יוזמה פרטית ושוק חופשי מול זרמים סוציאליסטים שדגלו בהלאמה, קומוניזם או [[מדינת רווחה]] רחבה. אבל לפי זינגלס, לאחר תקופה מסוימת הגיעה השלב שבו התאגידים הגדולים הפכו למחוברים זה עם זה ומתואמים מבחינה פוליטית והם מהווים את החסם הגדול ביותר לתחרות.
זינגלס מתאר את המונופול העסקי הגדול הראשון, [[חברת הודו המזרחית הבריטית]], שהצליחה לקבל מהכתר הבריטי מונופול על המסחר הימי ופעלה מ-[[1600]] במשך 233 שנה. הוא מצטט את הכלכלן הסקוטי [[אדם סמית]], שתיעב את החברה ומונופולים אחרים, וכתב בין השאר: ״הם הצליחו לעיתים נדירות בלי פריבילגיות אקסקלוסיביות ונכשלו לעיתים קרובות בלעדיהן. בלי פריבילגיות אקסקלוסיביות הם ניהלו את העסקים בצורה כושלת״.
 
בחודש יולי 2012, השתתף זינגלס בתוכנית הרדיו "לא בריינר כלכלי פלטפורמה" של תוכנית [[NPR Planet]]. הוא תמך בתוכנית רפורמה בת שישה חלקים שכללה ביטול כל ההכנסה האמריקנית, מס חברות, מס שכר וכן המלחמה בסמים והחלפת המערכת במס הצריכה הרחב (כולל הטלת מסיםמיסים על חומרים בלתי חוקיים לשעבר).
 
[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[בנימין נתניהו]] מרבה לצטט ולהביא כסימוכין לדבריו מתוך תפישתו של זינגלס, כך בנאום ב[[הכנסת|כנסת]] השתמש נתניהו בספרו של זינגלס, משנת 2012, כדי להצדיק את הרפורמה ב[[מינהל מקרקעי ישראל]], וכך בטקס השבעתה של [[קרנית פלוג]] ל[[נגיד בנק ישראל|נגידת בנק ישראל]] הזכיר אותו נתניהו בהקשר של החזרת ההוגנות לכלכלה.