מרד הפטישאים – הבדלי גרסאות

שארל השישי החל למלוך ב-[[1380]], בהיותו בן 12 בלבד. לפיכך, מי ששלטו בפועל בממלכה היו דודיו [[ז'אן, דוכס ברי]] ופיליפ השני, דוכס בורגונדיה, שכיהן כעוצר. באותה עת הייתה צרפת שרויה בעיצומה של [[מלחמת מאה השנים]] מול [[אנגליה]]. הלחימה הכבידה על האוצר המלכותי ונוצר כורח להעלות מסיםמיסים (או להשתמש במימון המלחמה כתירוץ על מנת להעשיר בזמן קצר את דודי המלך ואנשי שלומם). בפברואר הוכרז מס חדש על מכירת [[יין]], [[מלח בישול|מלח]] וסחורות נוספות, שגרר מחאות בערים [[אמיין]], [[רואן]], [[ריימס]] ו[[אורליאן]], במסגרתן סגרו מוכרים את חנויותיהם בפני [[שמאי (מקצוע)|שמאי]] רכוש שבאו לאמוד את מרכולתם וכלאו אותם והציפו בהמון זועם את משרדי המס. חצר המלך הפיצה שמועה לפיה לא היו ההתקוממויות תגובה ספונטנית אלא אורגנו על ידי [[מרגל]]ים אנגלים ו[[פלמים]]. המרד היה רחב במיוחד ברואן, בירת [[נורמנדי]], שם הניסו העירונים את בני האצולה והעשירים מן העיר, רצחו גובי מס ושרפו מסמכים. המרד ברואן נרגע כאשר הגיע לשם שארל השישי עצמו והסכים למחול למנהיגי המרד בתמורה ל[[כופר (עונש)|כופר]]. עם הרגעת מרד רואן פרץ המרד בכל עוזו בפריז.

חצר המלך, שחששה ממרד כולל, החליטה לשגר את [[אנגרן השביעי, אדון קוסי]] על מנת לשאת ולתת עם המורדים. אנשי פריז דרשו את ביטול כל המסיםהמיסים שנקבעו מאד הכתרתו של שארל השישי, הבטחת [[חנינה]] למורדים ושחרור ארבעה בורגנים שנכלאו בעוון הסתה והמרדה עוד לפני כן. אנשי המלך הסכימו לשחרור ארבעת הבורגנים כמחווה של רצון טוב והודיעו שעליהם לשוב ל[[טירת ונסן]] ולדון על שאר התנאים. בתגובה פרצו המורדים למצודת [[שאטלה]] על מנת לשחרר את הכלואים שם ושיחררו את כל הכלואים מתאיהם, תוך שהם מעלים באש את רישומי הכלא ובית המשפט.