האימפריה המונגולית – הבדלי גרסאות

המונגולים פיתחו שיטה פשוטה אך יעילה מאוד של לוחמה. היא התבססה על המסורת הישנה של לחימה ב[[ערבה (גאוגרפיה)|ערבה]] ובשטחים פתוחים, כפי שהיה נהוג בפרס מאז ימי [[הממלכה האחמנית]]. הצבא הורכב מיחידות של עשרה אנשים שנקראו ארבאן. עשרה ארבאנים יצרו פלוגה שנקראה ג'אגון; עשרה ג'אגון יצרו גדוד שנקרא מינגהאן ועשרה גדודים יצרו חטיבה שנקראה טומן (הכוללת כ-10,000 לוחמים{{הערה|1=[[ג'ק ודרפורד]], '''ג'ינגיס ח'אן''', [[דביר (הוצאת ספרים)|הוצאת דביר]], 2010, עמוד 98-99}}), שהיא המקבילה ל[[אוגדה]] מודרנית.

 

הסוסים המונגולים היו קטנים יחסית, ובמרוץ בתנאים שווים הם היו מאבדים יתרון. מאחר שלשאר הצבאות היו פרשים כבדים בהרבה, המונגולים יכלו בקלות להשיג את אויביהם בקרב. בנוסף, הסוסים המונגולים היו מאוד חזקים ובעלי סיבולת גבוהה, דבר שאפשר להם לעבור מרחקים גדולים בקלות ולהפתיע את האויב, כשהוא מצפה שהם יגיעו בעוד ימים, אם לא שבועות מאוחר יותר.

[[קובץ:MongolCavalrymen.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קשתים מונגולים רכובים]]