בראשית רבה – הבדלי גרסאות

'''בראשית רבה''' הוא [[מדרש אגדה]] קדום על ספר [[בראשית]], שנוצר ב[[ארץ ישראל]] ונערך במאה הרביעית{{הערה|ח. מאק '''מדרש ואגדה''', האוניברסיטה המשודרת, עמוד 65.}} או [[המאה ה-5|החמישית{{הערה|י.ל. צונץ '''הדרשות בישראל''' ביאליק 1974 הערה 50 לפרק עשירי עמוד 338.}}]][[בראשית רבה#cite%20note-2|<span class="mw-reflink-text">[2]</span>]] או [[המאה ה-6|השישית]]{{הערה|י.ל. צונץ '''הדרשות בישראל''' ביאליק 1974 עמוד 77.}}. נקרא גם "אגדת ארץ ישראל". לפי החוקרת ע. רייזל מדרש זה הוא החשוב שבמדרשי ה[[אמוראים]].{{הערה|שם= רייזל|ע. רייזל, '''מבוא למדרשים''' ,עמוד 105, תשע"א.}}

לשמו של המדרש כמה מקורות אפשריים. החוקר י.ל. צונץ הביא את האפשרויות כי שמו נובע מתחילתו "רבי הושעיה רבה פתח" ושם זה קוצר בהמשך לבראשית רבה. ומכאן התגלגל הדבר בציבור שהשם בא לבטא פירוש גדול של החומש המקראי 'בראשית'{{הערה|י.ל. צונץ '''הדרשות בישראל''' ביאליק 1974 עמוד 78.}}. א.ה. וייס וכן ח. מאק שיערו כי השם מבדיל את המדרש ממדרש אחר יותר קדום שהיה מצומצם יותר בהיקיפו{{הערה|שם=רייזל}}{{הערה|}}.

מדרש בראשית רבה הוא מדרש פרשני כלומר הוא מגולל את פירושו של כל פסוק אחד אחרי השני. אין הפירוש בעל לכידות תמטית ויכול להיות פירושים לפסוקים שונים הסותרים זה את זה. המדרש מחולק למאה פרשיות אשר ככל הנראה היו מותאמות לפרשיות הפתוחות והסתומות שבתורה אף שאין לתורה של ימינו לכידות של מאה אחוזים עם כך. המדרש נוהג לפתוח במבנה הנקרא פתיחתא- מבנה סגור מבחינה ספרותית העומד בפני עצמו. בפתיחתא מקשרים בין פסוק רחוק אשר לרוב ילקח מספר תהילים{{הערה|ח. מאק '''מדרש ואגדה''', האוניברסיטה המשודרת, עמוד 66.}}, אותם המדרש מחבר לדרשה אשר מסתיימת בפסוק אותו דורשים. הפתיחתא בדרך כלל מתחילה במונחים כמו: "פתח ר' פלוני: כתיב: '...' ", "הדא הוא דכתיב (=זהו שאמר הכתוב)". הדרשן מביא דרשנים שונים לרוב בין שניים לשלושה, שכל אחד מהם קשור לחברו והוא חורז דרשות, אגדות ומשלים, עד שהוא חוזר לפסוק שהתחיל בו בספר בראשית, ומפרש אותו. לפעמים הפתיחה היא בפסוק מן הנביאים, ולעיתים מתחילה הדרשה בלי פתיחה. הפתיחתא עצמה היא לוקחת חלק מהדרשהקטן אךמהדרשה לאולא את כולה{{הערה|ע. רייזל, '''מבוא למדרשים''' ,עמוד 109, תשע"א.}}{{הערה|י.ל. צונץ '''הדרשות בישראל''' ביאליק 1974 עמוד 78.}}. רוב הדרשות הן אנונימיות, חלקן מעגליות וחוזרות בסופו של דבר לפסוק הרחוק הפותח, וישנן דרשות אשר באמצעות כמה מילים בודדות ללא דרשה מקשרות את הפתיחתא לפסוק המפורש. לדעת חהחוקרים רוב הדרשות הן מומצאות ולא הגיעו ממקור חי בבית המדרש או בית הכנסת{{הערה|ע. מאקרייזל, כנראה'''מבוא חלקלמדרשים''' מהדרשות,עמוד 109, תשע"א.}}, אך חלקן אכןכן היו דרשות אותנטיות של החכמים הזכריםהנזכרים, אשר נאמרו בשלל נסיבות אשר אותן אסף הדרשן.