טומאה וטהרה – הבדלי גרסאות

 

הדברים המקבלים טומאה מתחלקים לארבעה סוגים:

*'''[[טומאת כלים]]''' - הכלים המקבלים טומאה מן התורה הם העשויים משבעה סוגי חומרים שפירטה התורה: כלי עץ, בגדים, כלי עור, שק, כלי חרס, מתכות, וכלים העשויים מעצמות. חכמים קבעו שגם כלי [[זכוכית]] מקבלים טומאה. חפצים הקבועים בקרקע (דלתות, ברזים, רהיטי עץ גדולים) - אינם מקבלים טומאה. כל החומרים הללו מקבלים טומאה רק אם הם כלי קיבול (שניתן לתת בתוכם נוזלים, למשל, ולא ישפכו), פרט למתכת, שמקבלת טומאה גם אם היא כלי שטוח ("פשוטי כלי מתכת"). בכלי חרס יש כמה דינים ייחודיים: א. הוא לא מקבל טומאה במגע של דבר טמא בצד החיצוני של הכלי ("מגבו") אלא רק מתוכו, ולכן כאשר הוא אטום ("מוקף צמיד פתיל") הוא לא נטמא בהיותו באוהל המת, ואף מגן על מה שבתוכו מלהיטמא. ב. הוא נטמא מאווירו - כאשר דבר טמא נכנס לחלל הכלי, ואפילו לא נגע בכלום, הכלי נטמא. ג. כלי חרס לעולם איננו נעשה "אב הטומאה", גם אם הוא נטמא ממת, אלא נעשה "ראשון לטומאה". [[חומרא]] נוספת היא שלאחר שכלי חרס נטמא - אי אפשר לטהר אותו, והוא חסר תקנה עד שישבר ויטהר.

* '''[[טומאת אוכלין]]''' - המאכלים המקבלים טומאה הם כל סוגי המזון, ובתנאי שהורטבו אי פעם לאחר שנקטפו מהעץ או השדה. הרטבה זו נקראת [[הכשר לטומאה]], מפני שהיא מכשירה ומאפשרת לאוכל להיטמא. לאחר ההכשר, גם אם הנוזל שהרטיב את המזון כבר התייבש - האוכל יקבל טומאה מכל גורם מטמא שיגע בו. המאכלים מתחלקים, מבחינת דרגת קדושתם הנוגעת להלכות הטומאה והטהרה, לארבעה סוגים, מן הקל אל החמור והמקודש: "חוּלִין" (אוכל רגיל), "[[מעשר שני]]", "[[תרומות ומעשרות#תרומה|תרומה]]", שניתנת לכהן ו"קודש" (בשר ה[[קורבן|קרבנות]]). ככל שהאוכל קדוש יותר - כך הוא "רגיש" יותר לטומאה, ונטמא גם מטומאה בדרגות נמוכות יותר - ראו על כך [[#דרגות הטומאה|להלן]].