הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה – הבדלי גרסאות

בחירות אלו היו האישיות ביותר בתולדות [[מדינת ישראל]] - על אף שהנושאים הרגילים של מערכות הבחירות כמו [[ביטחון לאומי|ביטחון]], [[כלכלה]] ו[[חינוך]] היוו גורם גם במערכת בחירות זו, הרי הנושא המרכזי במערכת הבחירות הזאת היה אמינותו של [[בנימין נתניהו]], [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] דאז. בחירות אלו היו הבחירות היחידות בהן היו יותר משני מועמדים שהכריזו על כוונתם להתמודד בבחירות לראשות הממשלה. במקור הודיעו על התמודדותם: בנימין נתניהו מטעם [[הליכוד]], [[אהוד ברק]] מטעם [[ישראל אחת]], [[איציק מרדכי]] מטעם [[מפלגת המרכז]], [[בנימין זאב בגין]] מטעם [[האיחוד הלאומי]] ו[[עזמי בשארה]] מטעם מפלגת [[בל"ד]]. בנוסף התכוון הח"כ לשעבר הרב [[יוסף בא-גד]] להתמודד על ראשות הממשלה מטעם מפלגת [[מורשת אבות]] אך מכיוון שחלק מהחתימות שגייס נפסלו מחשש לזיוף נמנעה התמודדתו. פחות מ־24 שעות לפני תחילת ההצבעה העיקרית (ולאחר שמקצת המצביעים כבר הצביעו) הסירו רוב המועמדים את מועמדותם, ונותרו שני מועמדים בלבד לתפקיד ראש הממשלה: בנימין נתניהו ואהוד ברק שזכה לבסוף במירב הקולות. גם התחזקותה של [[מפלגת ש"ס|ש"ס]], ובמיוחד הרשעתו של העומד בראשה, [[אריה דרעי]], בפלילים וכן שליטתה ב[[משרד הפנים]], היוו גורם משמעותי במערכת הבחירות.