המהפכה החוקתית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: שנייה\1, \1 ב\2, \1מיסים |
מ קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 3:
'''המהפכה החוקתית''' ב[[ישראל]] היא תהליך של הרחבת ה[[ביקורת שיפוטית|ביקורת השיפוטית]] על חוקי הכנסת, בעקבות חקיקתם, בשנת [[1992]], של שני [[חוק יסוד|חוקי יסוד]] העוסקים ב[[זכויות האדם]]: [[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]] ו[[חוק יסוד: חופש העיסוק]]. בשני חוקי יסוד אלה עוגנו לראשונה במפורש בחוק ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אחרי כן, בשנת 1994, אף נוספה להם הפניה אל הכרזת העצמאות כמקור לעקרונות על פיהם יכובדו זכויות האדם בישראל.
ה[[שופט]] [[אהרן ברק]], בעת שכיהן כשופט [[בית המשפט העליון]] ואחר כך כנשיאו, התייחס אל חוקים אלה כאל בעלי מעמד על-חוקי הדומה ל[[חוקה]], שעל-פיו ניתנה ל[[בתי המשפט בישראל|בתי המשפט]] הסמכות להכריז על בטלותו של [[חוק]] העומד בסתירה אליהם. עם חקיקת חוקי יסוד אלה ופרשנותם באופן זה על ידי בית המשפט, חל שינוי מהותי בצורת השלטון במדינה ובמעמדן של זכויות האדם בישראל, יחד עם עליית כוחו של
ביסוס המהפכה החוקתית מיוחס ל[[אסכולה]] אותה הוביל נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, הדוגלת ב[[אקטיביזם שיפוטי]]. נבחרי ציבור רבים וכן [[משפטן|משפטנים]] (ביניהם [[נשיא בית המשפט העליון]] [[משה לנדוי]], המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט [[מנחם אלון]] והפרופ' [[רות גביזון]]) חולקים על גישה זו, ולשיטתם לא היה מוסמך בית המשפט העליון לעשות שימוש בחוקי יסוד אלו על מנת להנהיג "מהפכה חוקתית".
שורה 13:
{{ציטוט|תוכן=גם אינני סבור שיש חוק אשר עומד "מעל למחוקק הרגיל". אין לנו שני מחוקקים. יש לנו רק הכנסת, ולדעתי אי-אפשר על ידי חוק של הכנסת להגביל את זכותה לחוקק, ואם יש סעיף כזה בחוק כלשהו רשאית הכנסת, לדעתי, להחליט על ידי רוב רגיל לבטל את הסעיף המגביל כביכול את זכותה.}}
ניסיונות של חברי כנסת נוספים להעלות הצעות דומות נדחו אף הן.
ב[[הכנסת העשירית|כנסת העשירית]] חידש ח"כ [[אמנון רובינשטיין]] את הצעתו של ח"כ קלינגהופר, והגישה כהצעת חוק פרטית. בהציגו את הצעתו בפני הכנסת אמר ח"כ רובינשטיין:
{{ציטוט|תוכן=הצעת חוק זו באה גם כדי לבלום את בית-המחוקקים. היא באה גם כדי להגן על האזרח מפני חקיקה הפוגעת בזכויות היסוד של האזרח, והרי זה הרעיון הטמון בעצם המילה חוקה. עצם המילה חוקה פירושה ומשמעותה הגבלה וריסון של ריבונותה וכול-יכולתה של הכנסת כמוסד מחוקק
גם הצעתו של ח"כ רובינשטיין לא אושרה, אך הוא לא אמר נואש, וב[[הכנסת השתים עשרה|כנסת השתים-עשרה]] הגיש, על פי הצעה של השר [[דן מרידור]] שנדונה בוועדת חוקה, חוק ומשפט, את הצעת חוק יסוד: חופש העיסוק ואת הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
את אישור חוקי היסוד של זכויות האדם ניווט יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, [[אוריאל לין]], שכיהן בתפקיד זה מתחילת 1989 עד אמצע 1992. ביום 17 במרץ 1992 הביא ח"כ לין את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לאישורה של מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית. בהביאו את החוק אמר: {{ציטוט|תוכן = החוק הזה הוכן, מתוך הבנה שעלינו ליצור הסכמה רחבה של כל סיעות הבית. היינו מודעים לכך, אין אנחנו יכולים להעביר חוק-יסוד, שמעגן את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אם לא נגיע להסכמה רחבה של כל סיעות הבית. [...] אנחנו לא מעבירים את המשקל לביהמ"ש העליון. אנחנו לא עושים כפי שהוצע בחוק יסוד: החקיקה ולא בחוק יסוד: זכויות האדם שהוגשו בזמנם. אין מוקם בית משפט לחוקה שמקבל כוח מיוחד לבטל חוקים{{הערה| [http://82.166.33.81/Tql//mark01/h0007949.html#TQL פרוטוקול ישיבה השלוש-מאות-ותשעים-ושמונה של הכנסת השתים-עשרה, י"ב באדר ב' התשנ"ב (17 במרס 1992)]}}}} החוק התקבל בקריאה שנייה ושלישית ביום 17 במרץ 1992, שלושה חודשים לפני הבחירות לכנסת, ברוב של 32 מול 21 חברי כנסת. התקבלה רק הסתייגות אחת, שהיא ההסתייגות שפסלה את שריון החוק והצורך לשנותו ברוב מוחלט. הסתייגות זו התקבלה על חודו של קול לאחר שח"כ [[צ'רלי ביטון]] הפך את הצבעתו.
שורה 27:
בשנת 1990, כתב שופט בית משפט העליון [[אהרן ברק]], בפסק דינו בבג"ץ לאו"ר ([[דעת מיעוט]]), שאין מניעה עקרונית להפעיל ביקורת שיפוטית גם על חוקי הכנסת, וזאת אף ללא הוראה מפורשת בחוק: {{ציטוט|תוכן=באופן עקרוני-תורתי, קיימת אפשרות שבית-משפט בחברה דמוקרטית יצהיר על בטלותו של חוק הנוגד עקרונות יסוד של השיטה; גם אם עקרונות יסודות אלה אינם מעוגנים בחוקה נוקשה או בחוק-יסוד משוריין [...] נראה לי, כי תפיסת הציבור היא, כי הכרעה כה חשובה ועסוקה צריכה להיעשות - בשלב זה של חיינו הלאומיים - על-ידי העם ונציגיו הנבחרים.|מקור=בג"צ מס' 142/89}} בפועל, החוק שעמד על הפרק נפסל רק מאחר שנפסק שהוא סותר את הסעיף המשוריין ב[[חוק יסוד: הכנסת]].
בפסקי דין מאוחרים יותר, אחדים משופטי בית המשפט העליון ציינו גם אפשרות עתידית להפעלת ביקורת שיפוטית אף על חוקי היסוד עצמם
==פס"ד בנק המזרחי==
מהותה של המהפכה החוקתית, כפי שבאה לידי ביטוי בשני חוקי היסוד משנת 1992, התבררה בפסק דין מקיף ומעמיק של בית המשפט העליון, המכונה בקיצור '[[פסק דין בנק המזרחי]]'
===עיקרי פסק הדין===
כל שופטי ההרכב היו תמימי דעים כי "חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי" שכנגדו טען "בנק המזרחי", אינו סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכי לפיכך יש לדחות את הערעור.
עם זאת, ב[[אוביטר דיקטום|הערת אגב]] עסקו השופטים בשאלת משמעותם של חוקי היסוד באופן כללי. שבעה שופטים, בראשם הנשיאים שמגר וברק, סברו כי כאשר הכנסת מחוקקת חוקי יסוד היא פועלת בסמכותה כ[[האספה המכוננת|אספה מכוננת]] המכוננת חוקה. השופט [[מישאל חשין]] חלק עליהם, ואילו השופט [[צבי טל]] נמנע מלעסוק בשאלות החוקתיות הכלליות, בשל ההנחה המוסכמת כי אין לשאלות אלה השלכות לנושא הנידון{{הערה|[http://www.nevo.co.il/Psika_Word/elyon/PADI-NH-4-221-L.doc ע"א 6821/93 '''בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי'''], פ"ד מט(4) 221. {{DOC}}, חוות דעתו של השופט טל בסוף פסק הדין}}. בראיון שהעניק שנים לאחר פרישתו הביע טל חרטה על שלא הצטרף לעמדת המיעוט העקרונית של השופט חשין{{הערה|[[ענת סרגוסטי]] (עורכת), '''ללא גלימה - שיחות עם שופטי בית המשפט העליון''', עמ' 203}}.
שתי הנקודות המרכזיות בדיון החוקתי מהוות את היסוד למהפכה החוקתית כולה:
* '''חוקה''': נקבע כי למדינת ישראל יש חוקה - חוקי היסוד, וכי אלו גוברים על חקיקה רגילה של הכנסת ועליונים עליה. לצורך קביעה זו נדרשו השופטים להבהיר את סמכותה הכפולה של הכנסת, כרשות מכוננת ומחוקקת. השופט חשין חלק בדעת יחיד על קביעה זו.
* '''ביקורת שיפוטית''': נקבעה סמכותו של בית המשפט לבקר את חוקי הכנסת ולהכריז על בטלותם במקרה של סתירה לחוק יסוד.
שורה 89 ⟵ 87:
[[חופש העיסוק]], [[זכות הקניין]] [[חופש התנועה]] ועוד מספר זכויות, הן זכויות הקבועות במפורש בחוקי היסוד האמורים וזוכות להגנה מכוחם. קיימת מחלוקת באשר לזכויות יסוד מוכרות אחרות כגון הזכות ל[[שוויון]], [[חופש הדת]], [[חופש הביטוי]] וכדומה, כאשר יש הגורסים כי יש לפרש את "[[כבוד האדם]]" במובנו הרחב הכולל גם זכויות אלו, ויש הגורסים כי יש להגביל את ההגנה השיפוטית רק לזכויות המפורטות במפורש בחוקי היסוד.
ברמה הטכנית המהפכה החוקתית מתאפיינת במתן יכולת לבית המשפט לפסול חקיקה של הכנסת, כאשר חקיקה זו עומדת - להבנתו של בית המשפט - בסתירה לחוק יסוד. היכולת לפסול [[חקיקת משנה]] הייתה נתונה לבתי המשפט מאז ומתמיד, בהתאם לעקרונות ה[[משפט מנהלי|משפט המנהלי]]. כעת הורחבה יכולת זו גם לפסילתה של חקיקה ראשית.
פס"ד בנק המזרחי ניתן חמישה ימים לאחר [[רצח יצחק רבין|רצח רה"מ יצחק רבין]], שעה שהעיתונות והעם בישראל היו עסוקים בחשבון נפש לאומי, דבר שגרם בטווח הקצר לעניין תקשורתי וציבורי נמוך בפסק דין חשוב זה.{{מקור}}
שורה 96 ⟵ 94:
העיקרון שקבע הנשיא ברק בפס"ד בנק המזרחי אומר: "סתירה בין האמור באחד משני חוקי היסוד לבין האמור בחוק רגיל גוררת אחריה בטלותו של החוק הסותר". עם זאת, אין פירוש הדבר שהכנסת אינה יכולה לחוקק חוק הפוגע בזכויות המוגנות בחוקי היסוד - הכנסת יכולה לעשות זאת, ובתנאי שתעשה זאת בדרך הנכונה. העיקרון שקבע הנשיא ברק נובע מסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שבו נאמר: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". סעיף זה קרוי "פסקת ההגבלה". הסעיף אוסר פגיעה בזכויות שלפי חוק יסוד זה, אך מתיר פגיעה הנעשית בחוק שמקיים ארבעה תנאים:
* חוקיות - הפגיעה בזכות נעשית בחוק או על פי חוק מכוח הסמכה מפורשת.
* החוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל.
* החוק נועד לתכלית ראויה.
* הפגיעה בזכויות היא במידה שאינה עולה על הנדרש.
שורה 110 ⟵ 108:
גביית [[מס]]ים היא פגיעה מובהקת בקניינו של אדם - המדינה נוטלת ממנו חלק מכספו. עם זאת אין בכך סתירה לסעיף 3 לחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, משום שהפגיעה נעשית לתכלית ראויה: המיסים משמשים למימון כל הפעולות והשירותים הנכללים ב[[תקציב המדינה (ישראל)|תקציב המדינה]]. גם הפקעת קרקע לצורכי ציבור, כגון סלילת כביש, היא פגיעה בקניינו של אדם, וגם היא נעשית לתכלית ראויה - סלילת כביש שישרת את הציבור כולו.
פגיעה בחופש העיסוק נעשית בחוקים אחדים המחייבים קבלת רישיון לעיסוקים מסוימים. העיסוק ב[[רפואה]], למשל, יש בו [[סכנת חיים]] למטופל כאשר למטפל חסר הידע הדרוש, ולכן התניית עיסוק זה ברישיון נעשית לתכלית ראויה.
לעיתים מפורטת תכליתו של חוק בחוק עצמו. דוגמה לכך היא חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2004, שבסעיף 1 בו נאמר:
{{ציטוט|תוכן=חוק זה בא לתקן חוקים שונים, לבטל הוראות בחוקים שונים ולדחות את תחילתן של הוראות בחוקים ולקבוע הוראות נוספות, במטרה לאפשר התייעלות מבנית ארוכת טווח של הסקטור הציבורי, לבצע רפורמות בענפי המשק, להשיג את יעדי התקציב ולצמצם את הגירעון הממשלתי, את ההוצאה הממשלתית והציבורית ואת החוב הלאומי, והכל במסגרת התוכנית הכלכלית לשנת הכספים 2005
פעמים רבות נלמדת תכליתו של החוק מדברי ההסבר הנלווים להצעת החוק ומהדיון שנערך בחוק בכנסת ובוועדותיה.
שורה 123 ⟵ 121:
===דיון בבטלותו של חוק===
כאמור, על מנת להביא את בית המשפט לקביעה שחוק בשלמותו, או שסעיפים מסוימים לחוק, בטל, יש להראות שהחוק אינו מקיים את אחד מהתנאים המופיעים בפסקת ההגבלה. דוגמה לדיון מסוג זה היא [[בג"ץ ארגון מגדלי העופות בישראל]]{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=03048850.n11|סוג=בג"ץ|עותר=ארגון מגדלי העופות בישראל|משיב=ממשלת ישראל}}}}, שבו הועלתה תביעה להכריז על בטלתו של סעיף 56 ל[[חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל]] (הסעיף קרוי בהמשך "פרק החקלאות"). פסק דינה של השופטת [[דורית ביניש]] מציג את הטענות של העותרים:
{{ציטוט|תוכן=את שלל טענותיהם של העותרים - אשר הפליגו בטיעוניהם עד ל"מסיבת התה בבוסטון" ואף עד לרפורמות שערך אוגוסטוס בתפקיד הטריבונים ברומא - ניתן לסווג לשתי קבוצות עיקריות: טענות המתייחסות לדרכי חקיקתו של החוק וטענות המתייחסות לתוכנו של החוק. לעניין דרך חקיקתו של החוק, קובלים העותרים על כך ששינויים כה מהותיים ומרחיקי לכת בהסדרים שהיו קיימים עשרות שנים נעשו באמצעות חקיקת חירום כלכלית ובהליך החקיקה המזורז המאפיין חקיקה זו. לגופו של החוק, טוענים הם כי הרפורמות שעורך פרק החקלאות במועצות החקלאיות פוגעות בקניין, בחופש העיסוק, בזכות הייצוג, בחופש ההתאגדות, בשוויון ובכבוד האדם.}}
החלטתה של השופטת ביניש מתמצתת את פסק דינה:
שורה 139 ⟵ 137:
==האם נוצר מאבק כוח בין הכנסת לבין הרשות השופטת?==
בכוח שמעניקים שני חוקי היסוד לבית המשפט, להכריז על בטלותו של חוק שחוקקה הכנסת, הופר לכאורה האיזון בין [[הרשות המחוקקת]] ל[[הרשות השופטת|רשות השופטת]] במדינת ישראל, משום שהוגבר כוחה של הרשות השופטת. בפס"ד בנק המזרחי ניסה אהרן ברק להרגיע את החוששים, וכלל בדבריו את ההצהרה הבאה:
{{ציטוט|תוכן=אני משוכנע כי במשך הזמן נגבש לעצמנו, כרשות שופטת, אמות מידה להפעלת שיקול דעתנו החוקתי. חוסר הוודאות יקטן. החששות יפחתו. בגיבוש הניסיון השיפוטי שלנו נפעל באובייקטיביות, בענווה ובמלוא האומץ השיפוטי הנדרש. איננו הראשונים שעמדו במבחנים דומים. כשם שמדינות אחרות עמדו בכך, יש להניח כי גם אנו נוכל לקשיים, וכי בסופו של דבר הדמוקרטיה הישראלית תצא מחוזקת. אכן, נוצר סיכוי כי השינוי החוקתי יופנם. כי זכויות האדם יהפכו ללחם חוקם של כל נערה ונער כי המודעות לזכויות - לזכויות הילד, הנכה, הקשיש, החולה, העובד, המיעוט והאשה - תגבר, וכי נהיה רגישים יותר לזכויות האדם באשר הוא אדם.
הסיכוי הוא בהשתתת השלטון על החוק, ולא בהשתתת החוק על השלטון. הסיכוי הוא בהגברת מודעותה של הכנסת לתפקידה החוקתי, ובחיזוק הוקרת העם למעמדה המרכזי כמעניקה חוקה לישראל. הסיכוי הוא בהכרה בתפקידו החוקתי של בית-המשפט כשומר החוקה, כמאזן בין ערכים חוקתיים הקבועים בחוקה וכמפקח על חוקיות פעולותיהן של הרשויות השלטוניות. הסיכוי הוא בהעלאת קרן זכויות האדם, ובקירוב הלבבות בין בני אדם, שכולם נבראו בצלם הבורא.}}
שורה 145 ⟵ 143:
פעמים אחדות בוטלו סעיפים בחוק, תיקון לחוק ואף חוק בשלמותו ("[[חוק טל]]"). באחד ממקרים אלה, שבו בוטל תיקון ל[[פקודת מס הכנסה]], נימק הנשיא [[אשר גרוניס]] צעד זה במחדלים של [[הרשות המחוקקת]] ו[[הרשות המבצעת]]:
{{ציטוט|תוכן=
במקרה הנוכחי נאלץ בית המשפט להתערב בחקיקה ראשית, שעה שהן הרשות המחוקקת והן הרשות המבצעת מכירות בפגמים שבחוק. עם זאת, אותן רשויות אינן מביאות בעצמן לתיקון הפגמים שבחקיקה אלא מפנות הן, למעשה, את התפוח הלוהט למגרשה של הרשות השופטת. ... אילו פעלו הרשויות האחרות ואילו תיקנו את הטעון תיקון, לא היה בית משפט זה מתערב בחקיקה של הכנסת
חרף ניסיונות הרגעה של השופטים, נשמעו טענות בחוגים שונים של הציבור בישראל כי הכוח בו עושה שימוש בית המשפט מפר את האיזון. עם התמנותו של [[דניאל פרידמן]] לשר משפטים בפברואר 2007, הועלה הנושא לדיון ציבורי בולט, ופרידמן החל לפעול במטרה לסייג את כוחו של בית המשפט. בין היתר טען פרידמן כי במקרים רבים, כמו במקרה של ביטול חוק שהכנסת חוקקה - נוטל לעצמו בית המשפט סמכות שלא הוקנתה לו.
==הפולמוס סביב המהפכה החוקתית==
כנגד המהפכה החוקתית התייצבו כאלה שהתנגדו לפרשנות שניתנה בבית המשפט העליון לחקיקתם של שני חוקי היסוד החדשים. בין המבקרים משפטנים, אנשי אקדמיה, שרים וחברי כנסת. לעומתם היו שהתייצבו להגן על חוקי היסוד והפרשנות שניתנה להם בבית המשפט העליון.
הביקורת נמתחה הן כלפי תפיסות היסוד של המהפכה החוקתית והן כלפי אופן יישומה. המבקרים שללו את היותם של חוקי היסוד בעלי מעמד חוקתי על חוקי, ערערו על סמכותו של בית המשפט לדון בחוקתיותו של חוק, וכן ביקרו את היקף הביקורת השיפוטית שנקט בית המשפט.
שורה 167 ⟵ 165:
כגון: [[חוק שיווי זכויות האישה]], תשי"א-1951, [[חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה]], תשמ"ח-1988, רובן הלכתיות, עבודה נפלאה של מערכת בתי המשפט בישראל, בראשם בית המשפט העליון. חולשתן של הלכות אלה הייתה בכך שחוק רגיל יכול היה לשנותן ובלבד שהדברים ימצאו ביטוי מתאים."{{הערה|{{המשפט||רב שיח: פסק דין בנק המזרחי - לאחר שלוש שנים|5|224|תשס"א עמ' 257}}.}}.
אל מול הטענה של פגיעה בעיקרון הדמוקרטי ניצבה הטענה לפיה יש להגן מפני [[עריצות הרוב]], שעלולה להוביל לחקיקת חוקים ללא כל בקרה
===ביקורת משפטית===
שורה 181 ⟵ 179:
* '''הסמכות לכונן חוקה'''
נטען גם כי מבחינה משפטית חוקתית, לכנסת אין סמכות של רשות מכוננת, היכולה לכונן חוקה. תפישה זו היא שעמדה ביסוד חוות דעתו החולקת של השופט [[מישאל חשין]] בפסק דין בנק המזרחי. בפסקי דין מאוחרים יישר חשין קו עם דעת הרוב בפס"ד המזרחי{{הערה|[[גדעון ספיר (משפטן)|גדעון ספיר]], 'המהפכה החוקתית: עבר הווה ועתיד', הוצאת ידיעות ספרים, 2010, עמ' 107}}, אך בדברים שנשא בכנס שנערך לכבודו בשנת 2007 אמר חשין:{{ציטוט|תוכן=דעתי לא נשתנתה מאז ולו כהוא-זה, וגם לא שמעתי תשובות ראויות לשאלות שהעליתי [...] הענקת סמכות מכוננת לכנסת בפסק-הדין בעניין בנק המזרחי ראיתי, ואני רואה בה עד היום, מעין מעשה-כשפים, אל-כימיה במיטבה, יצירת יש-מאין{{הערה|מישאל חשין, 'תגובות', [[מאזני משפט]] כרך ו, תשסז, עמ' 503.}}.}}
באקדמיה, מבקרת בולטת של פרשנות חוקי היסוד כחוקה היא [[רות גביזון]], ששללה את תאוריית הסמכות המכוננת של הכנסת{{הערה|
דניאל פרידמן כתב על כך:
שורה 201 ⟵ 199:
במהלך השנים שחלפו מראשית המהפכה החוקתית, עלו מספר הצעות לשינוי המצב החוקתי כדי לאזן או אף לבטל כליל את המהפכה החוקתית.
===פסקת ההתגברות===
בשנת 1993 פסק בג"ץ כי ההסדר (הזמני) שמנע מחברת 'מיטראל' ייבוא בשר לא כשר אינו ענייני ודינו להתבטל. השופט [[תאודור אור]] ציין באמרת אגב כי מניעת ייבוא בשר על ידי חברת מיטראל פוגעת בחופש העיסוק שלה, המוגן בהוראות [[חוק יסוד: חופש העיסוק]]. הערה זו חידדה את ההבנה אצל חברי הכנסת כי גם חקיקה ראשית בחוק רגיל שתסדיר את הסטטוס קוו שמנע ייבוא בשר טרף לישראל, צפויה להתבטל בבית המשפט. פסק הדין עורר משבר פוליטי, ודרישה מצידה של מפלגת [[ש"ס (מפלגה)|ש"ס]] להשיב את ה[[סטטוס קוו]] בנושא על כנו. במרץ 1994 אישרה [[הכנסת השלוש עשרה|הכנסת]] תיקון לחוק יסוד: חופש העיסוק, ונוספה לו '[[פסקת ההתגברות]]', סעיף המאפשר לכנסת לחוקק חוק שעומד בסתירה לחוק היסוד, לזמן מוגבל, כל עוד הוא התקבל ברוב של חברי הכנסת (סעיף 8(א)): "הוראת חוק הפוגעת בחופש העיסוק תהיה תקפה אף כשאינה בהתאם לסעיף 4, אם נכללה בחוק שנתקבל ברוב של חברי הכנסת ונאמר בו במפורש, שהוא תקף על אף האמור בחוק-יסוד זה; תוקפו של חוק כאמור יפקע בתום ארבע שנים מיום תחילתו, זולת אם נקבע בו מועד מוקדם יותר"
בהמשך [[1994]] נחקק חוק יבוא בשר קפוא, התשנ"ד–1994, שבסוף אותה שנה שונה שמו ל[[חוק בשר ומוצריו]], התשנ"ד–1994, הקובע שאין לייבא בשר לישראל, אלא אם ניתנה לו [[תעודת הכשר]]. סעיף 5 לחוק קובע במפורש "תוקפו של חוק זה הוא על אף האמור בחוק-יסוד: חופש העיסוק", כפי שנדרש בסעיף 8 לחוק יסוד: חופש העיסוק.
מפעם לפעם עולה, בעיקר במערכת הפוליטית, הצעה להוסיף פסקת התגברות גם ב[[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]], ובכך לאפשר לכנסת לחזור ולחוקק חוקים שנפסלו על ידי בית המשפט על פי חוק יסוד זה
===הצעות חקיקה אחרות===
שורה 211 ⟵ 209:
ההצעה החריפה ביותר שעלתה על ידי נבחרי ציבור ומשפטנים הייתה לבטל כליל את המהפכה החוקתית באמצעות נטילת סמכות הביקורת השיפוטית מבית המשפט. הצעה זו הועלתה, בין השאר, על ידי פרופסור רות גביזון, בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה{{הערה|[https://www.idi.org.il/events/16460 דגמים של ביקורת שיפוטית], המכון הישראלי לדמוקרטיה, נובמבר 2001}}.
לעיתים מוצע לשלול את סמכות ביטול החוקים מבית המשפט העליון, אך לאפשר לבית המשפט להצהיר כי חוק שהתקבל אינו תואם את החוקה לדעתו, ולהמליץ לכנסת לתקנו. מודל זה מכונה 'המודל הבריטי', על פי המבנה המשפטי ב[[בריטניה]], בה מוסמך בית המשפט לנפק 'הצהרת אי התיישבות' הקובעת כי חוק מסוים אינו [[עולה בקנה אחד]] עם [[חוק זכויות האדם (בריטניה)|חוק זכויות האדם]], לדעתו. הצעות חוק ברוח זו הועלו מספר פעמים{{הערה|[http://knesset.gov.il/tql/knesset_new/knesset17/HTML_28_03_2012_04-57-19-PM/20070228@01926307@028.html פרוטוקול מליאת הכנסת], באתר הכנסת.}}{{הערה|{{ערוץ7|עוזי ברוך|חוק חדש יחזיר את סמכויות בג"ץ אחורה|339812|11 בפברואר 2017}}}}, והצעה כזו הועלתה לדיון ציבורי גם על ידי [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[בנימין נתניהו]] ו[[שר התיירות]] [[יריב לוין]] באפריל 2018{{הערה|{{ערוץ7|ניצן קידר|רה"מ הודיע: נקדם פסקת התגברות מורחבת|370500|11 באפריל 2018}}}}. משפטנים שתמכו בהצעה כזו הם פרופסור [[זאב סגל]]{{הערה|
* '''דרישות מינימום לפסילת חוקים'''
מספר הצעות חוק ביקשו לקבוע מספר מינימלי של שופטים בהרכב הנדרש לשם פסילת חוק. בדרך כלל נוספה גם דרישה לרוב מוצק (למשל, שני שלישים) שיפסקו בעד הפסילה{{הערה|[[גדעון ספיר (משפטן)|גדעון ספיר]], המהפכה החוקתית - עבר הווה ועתיד, [[ידיעות ספרים]], עמ' 147 ואילך}}. הצעות אלה ביקשו להקשות על פסילת חוקים, מתוך הנחה כי צעד כזה ראוי שיתבצע רק במקרים קיצוניים, וכן לצמצם את האפשרות שנשיא בית המשפט העליון ישפיע על הפסיקה במקרה הנדון באמצעות קביעת ההרכב.
שורה 245 ⟵ 243:
* {{הארץ|זאב סגל|מהפכה בת 15|1.1231113|22 בנובמבר 2010}}
* {{ערוץ7|[[שלמה פיוטרקובסקי (עיתונאי)|שלמה פיוטרקובסקי]]|שמגר: הכל שפיט? פגיעה בהפרדת הרשויות|231741|12 בינואר 2012}}
* ד"ר יצחק הרצוג, [https://www.ono.ac.il/wp-content/uploads/2014/01/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7-%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%92-%D7%A0%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%97-%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9F-11.pdf המהפכה החוקתית: ניתוח טקסטואלי], '''[[קריית המשפט]]''' י', התשע"ד, עמ'
* {{קישור כללי|הכותב=שאול שארף|כתובת=http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5014642,00.html|כותרת=ההשתלטות החוקתית של בית המשפט העליון|אתר=[[ynet]]|תאריך=10 בספטמבר 2017}}
| |||