הבדלים בין גרסאות בדף "אמיל ז'אק-דלקרוז"

אין תקציר עריכה
מ (הסרת קטלוג כפול בין קטגוריה:אישים במאה ה-20 וקטגוריות בנות שלה (תג) (דיון))
'''Émile Jaques-Dalcroze'''; {{כ}} [[6 ביולי]] [[1865]] - [[1 ביולי]] [[1950]]) היה [[מלחין]], מוזיקאי ומחנך מוזיקה [[שווייץ|שווייצרי]], שפיתח את ה[[ריתמיקה]], גישה ללמוד ולחוות [[מוזיקה]] באמצעות תנועה.{{הערה|נורמן לברכט, אנציקלופדיה למוזיקה של המאה ה-20, עמ' 250}}
 
"גישת דלקרוז" עוסקת בהוראת מושגים מוזיקליים באמצעות תנועה. מגוון של אנלוגיות תנועה משמש למושגים מוזיקליים, לפיתוח תחושה כוללת וטבעית לביטוי מוזיקלי. דלקרוז גרס, שהפיכת הגוף לכלי נגינה מכוונן כראוי היא הדרך הטובה ביותר לייצר מסד מוזיקלי איתן ומלא-חיים. גישת דלקרוז מורכבת משלושה יסודות שווים בחשיבותם: [[ריתמיקה]], [[סולפג']] ו[[אלתור (מוזיקה)|אלתור]].{{הערה|ו.ה. מיד (1996). "יותר מסתם תנועה - הריתמיקה של דלקרוז." כתב העת למחנכי מוזיקה, (4)82, 41-38.}}. משלושתם ביחד, לדברי דלקרוז, מורכב האימון המוזיקלי החיוני למוזיקאי שלם. בגישה אידיאלית, מתלכדים יסודות מכל אחד מן הנושאים והתוצאה היא גישה להוראה, הנובעת מיצירתיות ותנועה.
 
את הקריירה שלו החל דלקרוז כפדגוג בקונסרבטוריון של [[ז'נבה]] בשנת 1892, שם לימד [[הרמוניה]] ו[[סולפג']]. בשיעורי הסולפג' שלו החל לבחון רבים מרעיונותיו הפדגוגיים המהפכניים והמשפיעים. בין 1903 ל-1910 החל דלקרוז להציג לפני קהל את גישתו.{{הערה|מיד, עמ' 39}} ב-1910, בעזרת התעשיין ה[[גרמניה|גרמני]] וולף דוהרן, ייסד דלקרוז בהלראו, סמוך ל[[דרזדן]], בית ספר שהוקדש להוראת גישתו. רבים למדו בהלראו, עד פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] ב-1914, אז ננטש בית הספר. אחרי [[מלחמת העולם השנייה]], אימצו בתי ספר [[בריטניה|בריטיים]] את רעיונותיו כ"מוזיקה ותנועה".
משתמש אלמוני