פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין תקציר עריכה
מתחילת שנת [[1920]], עודדו הבולשביקים המקומיים באופן פעיל אי-שקט פוליטי בגאורגיה ותוך ניצול הרפורמה האגררית התסיסו את האזורים הכפריים והאזורים שבהם התקיימה מתיחות [[אתני]]ת.
 
המרכז המבצעי של הכוחות הצבאיים-פוליטיים הסובייטים ב[[קווקז]] היה ה"קווביורו" (הביורו הקווקזי-הלשכה הקווקזית) שהיה קשור ל[[הועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות|וועדה הרוסית המרכזית של המפלגה הקומוניסטית]] (ЦК КПСС). הוועדה שנתכוננה בפברואר 1920, הונהגה על ידי [[סרגו אורדז'וניקידזה]], עם [[סרגיי קירוב]] כסגנו. כאשר [[כוחותמדינות הברית של מלחמת העולם הראשונהההסכמה|כוחות הברית]] היו טרודים באשר ל[[מלחמת העצמאות הטורקית]], נראתה ה[[סובייטיזציה]] של הקווקז למנהיגים הבולשביקים כמשימה קלה יותר. יתרה מכך, הממשלה הטורקית ב[[אנקרה]] שהונהגה על ידי [[מוסטפא כמאל]], הביעה את מחויבותה לשיתוף פעולה קרוב עם מוסקבה, והבטיחה עזרה בסיפוחן של גאורגיה, אזרבייג'ן וארמניה לברית המועצות. ההנהגה הסובייטית ניצלה בהצלחה את המצב ושלחה את צבאה לכבוש את [[באקו]], בירת [[הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן]].
 
בעקבות ייסוד השלטון הסובייטי בבאקו באפריל 1920, אורדז'וניקידזה בפועלו כנראה על דעת עצמו, התקדם לגאורגיה כדי לתמוך בתוכנית ההפיכה בטביליסי. ההפיכה נכשלה, ואיפשרה לממשלה הגאורגית לרכז את כוחותיה כדי לחסום בהצלחה את התקדמות הצבא הרוסי לגבול גאורגיה-אזרבייג'ן. המנהיג הסובייטי לנין, שהיה עסוק ב[[המלחמה הפולנית סובייטית|מלחמה]] עם [[פולין]], הורה להתחיל במשא ומתן עם הגאורגים. ב-[[7 במאי]] [[1920]] נחתם [[הסכם מוסקבה (1920)|הסכם מוסקבה]] שבו הכירה רוסיה הסובייטית בעצמאות גאורגיה והתחייבה לאי-אלימות. ההסכם [[דה יורה]] גרם לייסוד הגבולות בין שתי המדינות וכפה על גאורגיה להכניע את כל היסודות שנראו כעוינים למוסקבה. בנספח סודי, הבטיחה גאורגיה לעשות לגליזציה של המפלגה הבולשביקית המקומית.
[[קובץ:Headquarter of Caucasus Army.jpg|ימין|ממוזער|250px|המפקדה הסובייטית בחזית הקווקזית]]
למרות הסכם השלום, ההפיכה הסופית של השליטה הממשלה המנשביקית של גאורגיה היה גם מכוון וגם מתוכנן. עם הקשר הדיפלומטי המבוסס היטב עם מספר אומות [[אירופה|אירופאיות]] והשליטה שלו במעבר האסטרטגי מ[[הים השחור]] ל[[הים הכספי|ים הכספי]] גאורגיה נראה למנהיגות הסובייטית "כעמדה קידמית של [[מדינותההסכמה ההסכם המשולשהמשולשת]] (The Triple Ententé)". סיבה אחרת למה המחשבה לאפשר לממשלה הגאורגית להישאר בשלטון הייתה בלתי אפשרית, היא שאיפתם של הבולשביקים לנקום ב[[מנשביקים]] הרוסים בגלות האירופאית, שהתעמולה האנטי-סובייטית שלה הייתה קשה להשתקה.
 
הפסקת המבצע של הצבא האדום כנגד פולין, תבוסת מנהיג [[הצבא הלבן|הרוסים הלבנים]], [[פיוטר ניקולאייביץ' ורנגל|ורנגל]] ונפילת [[הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה]], הובילו למצב מבטיח של לחץ כלפי המדינה העצמאית האחרונה בקווקז ולהנחלת השליטה הסובייטית. בו בזמן, יחידות המשלחת ה[[בריטניה|בריטית]] התפנו לגמרי מהקווקז ו[[העולם המערבי|המערב]] לא התלהב מלהתערב להגנת גאורגיה.