פלישת הצבא האדום לגאורגיה – הבדלי גרסאות

המרכז המבצעי של הכוחות הצבאיים-פוליטיים הסובייטים ב[[קווקז]] היה ה"קווביורו" (הביורו הקווקזי-הלשכה הקווקזית) שהיה קשור ל[[הועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות|וועדה הרוסית המרכזית של המפלגה הקומוניסטית]] (ЦК КПСС). הוועדה שנתכוננה בפברואר 1920, הונהגה על ידי [[סרגו אורדז'וניקידזה]], עם [[סרגיי קירוב]] כסגנו. כאשר [[כוחותמדינות הברית של מלחמת העולם הראשונהההסכמה|כוחות הברית]] היו טרודים באשר ל[[מלחמת העצמאות הטורקית]], נראתה ה[[סובייטיזציה]] של הקווקז למנהיגים הבולשביקים כמשימה קלה יותר. יתרה מכך, הממשלה הטורקית ב[[אנקרה]] שהונהגה על ידי [[מוסטפא כמאל]], הביעה את מחויבותה לשיתוף פעולה קרוב עם מוסקבה, והבטיחה עזרה בסיפוחן של גאורגיה, אזרבייג'ן וארמניה לברית המועצות. ההנהגה הסובייטית ניצלה בהצלחה את המצב ושלחה את צבאה לכבוש את [[באקו]], בירת [[הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן]].

למרות הסכם השלום, ההפיכה הסופית של השליטה הממשלה המנשביקית של גאורגיה היה גם מכוון וגם מתוכנן. עם הקשר הדיפלומטי המבוסס היטב עם מספר אומות [[אירופה|אירופאיות]] והשליטה שלו במעבר האסטרטגי מ[[הים השחור]] ל[[הים הכספי|ים הכספי]] גאורגיה נראה למנהיגות הסובייטית "כעמדה קידמית של [[מדינותההסכמה ההסכם המשולשהמשולשת]] (The Triple Ententé)". סיבה אחרת למה המחשבה לאפשר לממשלה הגאורגית להישאר בשלטון הייתה בלתי אפשרית, היא שאיפתם של הבולשביקים לנקום ב[[מנשביקים]] הרוסים בגלות האירופאית, שהתעמולה האנטי-סובייטית שלה הייתה קשה להשתקה.