פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 12 בתים, לפני 5 חודשים
מ
הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג)
==אטימולוגיה ומדרש שם==
 
השם מופיע במקרא גם בצורה המלאה – "אֲבִישָׁלוֹם"<ref>{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|טו|ב|קצר=כן}} וכן שם בפסוק {{תנ"ך|מלכים א|טו|י|ללא=פרק|קצר=כן}}. התקצרות דומה מצויה במקרא גם בצמדים אבינר-אבנר, ואבישי-אבשי.</ref>}}'''.''' השם מורכב משתי המילים '''אב''' ו'''שלום''' במשמעות אבי השלום, וייתכן שהוא [[שם תאופורי|כינוי תאופורי]] – אבי (כינוי לאלוהים)<ref>{{הערה|כך גם בשמות אחרים במקרא הכוללים את היסוד "אבי", כמו "אֲבִישׁוּעַ", "אֲבִיחָיִל" ועוד.</ref>}}, הוא הנותן שלום.
 
רבי [[יעקב בן אשר]] (בעל הטורים) בפרשנות ל[[פרשת כי תצא]], {{ציטוטון|כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם|{{תנ"ך|דברים|כא|יח}}}} מצא בשם (בעקבות חז"ל, שנימקו מדוע היה אבשלום [[בן סורר ומורה]]) רמז לאחריתו של אבשלום: "סורר - ב[[גימטריה]] זה אבשלום בן דויד"{{הערה|[http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01622.html#דבריםBפרק-כא%2D{יח} בעל הטורים, פרשת כי תצא, יח.]}}.
על פי המקרא אמנון, [[בכור]]ו של דוד, [[אהבה|התאהב]] בתמר, אחות אבשלום. בעצת רעהו, [[יונדב בן שמעה]], העמיד אמנון פני חולה וביקש מאביו לשלוח אליו את תמר, שתכין לעיניו לביבות ותטפל בו. תמר עשתה כבקשת דוד, ובעת הכנת הלביבות ביקש אמנון להשאירם לבד, הביא אותה אל חדרו, ו[[אונס|אנס]] אותה. לאחר מכן ביקשה ממנו תמר לפרוש עליה את חסותו, מכיוון שבזמנו קידשו את ה[[בתולה (הלכה)|בתולין]] ועדיף היה להיות תחת חסות האנס מאשר להיות אישה לא בתולה, אך אהבתו הפכה לשנאה והוא הורה למשרתו לגרש אותה מעל פניו. תמר שמה [[אפר]] על ראשה וקרעה את כתונת הפסים שלה כמנהג האבלים.
 
בפרשנות מודרנית לסיפור שיערה [[אריאלה דים-גולדברג]], [[סופר|סופרת]] עברית ו[[חקר המקרא|חוקרת מקרא]], כי אונס תמר היה מעשה שכוון גם כנגד אבשלום<ref>{{הערה|אריאלה דים <nowiki>'''</nowiki>אהבה התלויה בדבר : עיון בסיפור אמנון ותמר<nowiki>'''</nowiki>, נדפס ב"הספרות" 28, 1979. עמודים 104–107.</ref>}}. לשיטתה, אמנון רצה להפוך את תמר לזונה ואת אבשלום אחיה – לאחי הזונה. דים סבורה כי הטלת פגם בייחוסו של אבשלום נועדה לבטל את הסיכויים להרחבת האימפריה של דוד אל מעבר לגבולות המסורתיים של ישראל ולברית עם השכנים הארמיים.
 
לאחר היוודע מקרה האונס נקט דוד בעמדה סבילה. הוא לא הפעיל את סמכותו כהורה ומלך על מנת להעניש את האנס, ולא עשה כל צעד על מנת לתקן את העוול. את מקומו תפס אבשלום. הוא הכניס את תמר לביתו ונמנע מלבוא במגע עם אמנון. ה[[מלבי"ם]] כתב בפירושו, כי לא דיבר אבשלום עם אמנון מרע ועד טוב, בגלל רוב השנאה שהייתה בלבו על הדבר הזה, שאם היה מוכיחו היה לבסוף גם מפייסו. לאחר שנתיים שבהן ישבה תמר בבית אבשלום אירגן אבשלום חגיגה לרגל ה[[גז (חקלאות)|גז]] ב[[בעל חצור]], אליה הזמין את כל אחיו הנסיכים למשתה. קודם לכן נתן אבשלום ל"נעריו" הוראה להרוג את אמנון בעת שהוא יהיה שיכור. לאחר שביצע את זממו ברח אבשלום לבית סבו המלך תלמי בגשור.
עם מות אבשלום מפסיק יואב את הלחימה מתוך הבנה שאחרי מותו של אבשלום אין שום טעם בהמשך המלחמה: {{ציטוטון|וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל}}. לאחר מכן מטפל יואב בגופת אבשלום, המושלכת בבזיון לבור ועליו גל אבנים כפי שנהג [[יהושע בן נון]] לקבור את אויבי ישראל לאחר שתלה אותם על עץ כ[[גרדום]]{{הערה|עכן ({{תנ"ך|יהושע|ז|כו}}), מלך העי (שם ח', כט) ומלכי הדרום (שם י', כז)}}.
 
לסיכום מציין הסופר המקראי כי אבשלום מת ערירי, בלא בנים, ולא זכה להיקבר במקום שהכין לו כמצבה ושמה '''[[יד אבשלום]]''', הביטוי יד גם הוא מצביע על [[הנצחה|הנצחת]] אדם שמת בלא בנים ואין מי שיזכיר את שמו{{הערה|ראו: {{ציטוטון|וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת|{{תנ"ך|ישעיהו|נו|ה}}}}..}} על הסתירה בין פסוק זה לפסוק הקובע כי לאבשלום נולדו שלושה בנים ובת בשם תמר<ref>{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|יד|כז|קצר=כן}}</ref>}} אומר המלבי"ם: "ויוולדו - וכולם מתו בעת ההיא, והמלך לא בא לנחמו". בין חוקרי המקרא יש המקבלים פירוש זה, ואחרים דוחים אותו בטענה שאין זה סביר שהמחבר ישמיט את עובדת מותם{{הערה|שם=LTR-ref1|Henry Preserved Smith, [http://archive.org/stream/criticalexsamuel00smituoft#page/338/mode/2up ''Samuel''] (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1899, p. 338}}. חוקרים רבים רואים בפסוק זה (יח, יח) תוספת של עורך מאוחר, שביקש להזכיר מסורת שהייתה המקובלת בימיו על יד אבשלום שבעמק המלך, ולא הבחין בסתירה שנגרמה או שלא הוטרד ממנה{{הערה|שם=LTR-ref2|P. Kyle McCarter, Jr., ''II Samuel'' (Anchor Bible), Garden City: Doubleday, 1984, p. 407}}. מיעוט מן החוקרים סבור שדווקא גרסה זו היא הראשונית{{הערה|למשל: {{ltr|Henry Preserved Smith, [http://archive.org/stream/criticalexsamuel00smituoft#page/358/mode/2up ''Samuel''] (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1899, p. 359}}}}. פרשנות אחרת קובעת כי: "והכתיב ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת, אמר רב [[יצחק בר אבדימי (השני)|יצחק בר אבדימי]] שלא היה לו בן הגון למלכות"{{הערה|שם=ב-סוטה}}. [[מעכה בת אבישלום|מעכה בת אבשלום]] מוזכרת במקרא כאמו של [[אביה (מלך יהודה)|אביה מלך יהודה]]<ref>{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|יא|כ|קצר=כן}}</ref>}} או כאם בנו [[אסא]]<ref>{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|טו|י|קצר=כן}}</ref>}}.
 
עם תום המערכה נותר לספר לדוד היושב בשערי העיר וממתין לבשורות על הניצחון ומות אבשלום. {{ציטוטון|וַאֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק אָמַר אָרוּצָה נָּא וַאֲבַשְּׂרָה אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטוֹ ה' מִיַּד אֹיְבָיו}}. יואב, המכיר את דוד היטב, יודע שדוד יתעלם מהניצחון ויתמקד במות בנו, שולח במקומו חייל [[כושי]] למסור לדוד את הבשורה מרה, ובניגוד להרגלו הוא לא שם מילים בפי הכושי ובכך מרחיק עצמו מהבשורה על מות אבשלום ומאחריות למעשה והבשורה: {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה}}{{הערה|ראו פרשת מותו של אוריה החתי (שמואל ב י"א, יח–כא) ובפרשת האישה התקועית (שמואל ב י"ד, ג–ט).}}. בתחילה יואב מצליח לעכב במקצת את אחימעץ, אך לבסוף הוא נכנע להפצרותיו, מניח לו לרוץ והוא מקדים את הכושי. דוד מקבל תחילה את הידיעה על הרץ המתקרב ומשכנע את עצמו כי הוא עתיד לקבל בשורות טובות. מול דוד המלך מאבד אחימעץ מעוז רוחו ולא יכול לספר לו על מות אבשלום. את הבשורה מוסר הכושי המגיע אחריו {{ציטוטון|אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטְךָ ה' הַיּוֹם מִיַּד כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָ}}. ודוד שואל: {{ציטוטון|הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם?}} והכושי עונה שלא במישרין אך מבלי להותיר ספק: "{{ציטוטון|יִהְיוּ כַנַּעַר אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכֹל אֲשֶׁר קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה}}{{הערה|ראו התייחסות במזמור ג' ב[[תהילים]], שכותרתו "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ", בו נאמר "ה' מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי".}}.
1,216,406

עריכות