הבדלים בין גרסאות בדף "הטורקמנים בארץ ישראל"

מ
הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג)
מ (הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג))
* '''גל הגירה שני''' הגיע ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], עם הצבא ה[[עות'מאנים|עות'מאני]] שכבש את הארץ בשנת [[1516]]. [[חייל]]ים טורקמנים משוחררי צבא, שהיו פטורים מ[[מס]], יושבו ב[[עזה]] וב[[רמלה]] ב[[שכונה|שכונות]] מיוחדות. הם הובאו במגמה להיות כוח מגן מול התקפות מן ה[[מערב]]. הטורקמנים הנודדים וגם אלה שעברו להתיישבות קבע, קיבלו את [[מרות]] הסולטאן והיו נאמנים לו. הם בלטו ב[[ניקיון|נקיונם]], עסקו ב[[מסחר]] ואירוח עוברי אורח. השבטים הנודדים, נדדו במרחב שבין בקעת [[בית שאן]] ו[[קיסריה]].{{הערה|'''[[צבי אילן]]''', טורקמנים צ'רקסים ובוסנים בתקופה העות'מאנית בשרון, בתוך: השרון בין ירקון לכרמל, עורכים: אבי דגני, דוד גרוסמן, אבשלום שמואלי, עמודים: 287-279, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1990}}
* '''גל הגירה שלישי''' הגיע ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] ביוזמת השלטון העות'מאני. הם הקימו מאחזי קבע בשטחי מרעה בצפון הארץ: מאחז אחד היה במערב [[עמק יזרעאל]] במרחב שבין [[תל יקנעם]] ו[[תל מגידו]], מאחז שני היה בשרון הצפוני - בשטח שבין [[תל אסור]] (בכניסה ל[[ואדי ערה|וואדי ערה]]) לבין היישוב קניר (על אדמתו הוקם קיבוץ [[רגבים]]), וכן במרחב שבו הוקמו [[חדרה]] ו[[כרכור]] עד ל[[נחל תנינים]] בסביבות [[מעגן מיכאל]]. מאחז שלישי הוקם במבואות המזרחיים של [[עכו]] ו[[עמק זבולון]]. הטורקמנים נדדו בין נקודות הריכוז שלהם לפי [[עונות השנה|עונות המרעה]] ובמהלך השנים הם סיגלו לעצמם [[מסורת|מסורות]] ואורחות חיים של ה[[בדואים]] המקומיים, ואף קיימו איתם קשרי [[נישואים]]. תושבי הארץ החלו להתייחס אליהם כאל בדואים שנקראים "ערב טורקמאן". בשלב זה הם שמרו עדיין על שפתם ה[[טורקית]] במקביל לשפה ה[[ערבית]]. משלחת של קרן ה[[מחקר]] ה[[בריטים|בריטית]], נפגשת עם טורקמנים בשנת [[1873]], ומספרת:" [[מישור (גאוגרפיה)|מישור]] השרון והמורדות הנמוכים במזרחו מכוסים ב[[חורף]] וב[[אביב]] ב[[עדר]]ים של הטורקמנים, אשר ב[[קיץ]] וב[[סתיו]] מתגוררים בעמק יזרעאל. הם מעבדים את האדמה ומשלמים עשירית מ[[יבול]]ם ל[[ממשלה]] הטורקית. הם מחולקים לשבעה שבטים: טואטחה, בני גואה (בניאה), עואדין, שגייזאת, בני סעידאן, עלאקינה ונע'נע'יה. הטורקמנים הם בני [[גזע (אדם)|גזע]] בולט במראה האישי ומתקרבים ל[[כורדים]]".{{הערה|זאב וילנאי, טורקמנים, בתוך: אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, עמודים: 8064-8063, הוצאת אריאל, תל אביב, 1980}}
* '''גל הגירה רביעי''' הגיע בסוף [[המאה ה-19]], אף הוא ביוזמת השלטון העות'מאני, שביקש לחזק את שליטתו באזורי ה[[גבול]] בעזרת קבוצות [[אתניות]] נאמנות לשלטון כמו: ה[[מגרב|מוגרבים]], ה[[צ'רקסים]] וה[[בוסניאקים]].<ref>{{הערה|רועי מרום, העלייה הראשונה? [https://www.academia.edu/38328790/The_First_Aliyya_Transnational_Migrations_to_the_North_of_the_Sharon_in_Late_Ottoman_Times_העלייה_הראשונה_הגירות_טרנס-לאומיות_לצפון_השרון_בשלהי_התקופה_העותמאנית הגירות טרנס-לאומיות לצפון השרון בשלהי התקופה העות'מאנית], '''מי היה כאן קודם: עולים ומתיישבים בזכרון יעקב וסביבתה. כנס לציון 20 שנה למוזיאון העלייה הראשונה ע"ש משה ושרה אריזון,''' 2019. </ref>}} קבוצות אלה נועדו לבלום חדירות [[עוינות]] של שבטי בדואים פורעי [[חוק]]. גל הגירה זה התיישב ברובו ב[[רמת הגולן]], ורק חלק קטן ממנו הגיע לעמקים בארץ ישראל.{{הערה|אריה יצחקי, הטורקמנים בארץ ישראל, בתוך: אוכלוסיות לא מוכרות ויישובים מיוחדים בישראל, עמוד 77, הוצאת אריאל 205-204, ירושלים, 2014}} [[לורנס אוליפנט]] נפגש עם מהגרים אלה ומספר: "אלה הם שבטים שמקור מחצבתם הוא סלג'וקי, ובערש צמיחתו של שבט זה, נולדו גם מושליה של [[האימפריה העות'מאנית|האימפריה הטורקית]] של היום. הם מתגוררים במחוז זה כשלוש מאות שנה, והלשון הטורקית נשתכחה מפיהם כליל. אך לפני חודשים אחדים הגיעה אליהם קבוצת מהגרים חדשה מהרי [[ארם נהריים]]. נוודים אלה אינם יודעים כל שפה חוץ מטורקית, והם קיוו כי בני השבט הקדום שלהם, היושבים בשפלת השרון, יקבלו את פניהם בשמחה רבה. ציפתה להם אכזבה גדולה, שכן לא כך היה הדבר, והיום הם הולכים ומקימים את אוהליהם על שלוחותיו של [[הכרמל]]".{{הערה|'''לורנס אוליפנט''', חיפה, כתבות מארץ ישראל 1885-1882, עמוד 128, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1976}} מרבית המהגרים הטורקמנים החדשים התיישבו בכפרי קבע במרכז הגולן, בעיקר בשטח שבין [[כפר נפח]] ו[[גשר בנות יעקב]]. רוב המתיישבים היו משבט אסקי טורכמן, ומאוחר יותר הגיעו בני השבט יורוק (טורקמן תלג'י), שהתיישבו בתחום הכפרים הצ'רקסיים שממערב לרכס חזקה. בשנת [[1884]] היו בגולן ארבעה כפרי קבע טורקמנים. בשנת [[1889]] היו שם תשעה כפרים ובשנת [[1913]] היו 14 כפרים. בשני כפרים לפחות (ג'וייזה ומומסיה), התגוררו הטורקמנים יחד עם הצ'רקסים.{{הערה|אריה יצחקי, הטורקמנים בארץ ישראל, בתוך: אוכלוסיות לא מוכרות ויישובים מיוחדים בישראל, עמוד 77, הוצאת אריאל 205-204, ירושלים, 2014}}
 
==המעבר מנוודות ליישובי קבע==