מלחמת המפרץ – הבדלי גרסאות

החשש מפגיעה במאמץ המלחמתי הבינלאומי נגד עיראק והלחץ האמריקני, מנעו מישראל להגיב כנגד התוקפנות העיראקית. מדיניות האיפוק שנקטה ממשלת ישראל הביאה לאהדה רבה ולתמיכה בעולם הרחב. תגובה הפוכה הגיבה האוכלוסייה ה[[פלסטינים|פלסטינית]] בשטחי [[יהודה, שומרון וחבל עזה]] שבאותה תקופה היו שרויים ב[[אינתיפאדה]] הראשונה, ובאו לידי ביטוי בארגוני תהלוכות תמיכה ספונטניות בסדאם חוסיין ובמלחמה. רבים מהם הריעו על גגות הבתים בזמן נפילות הטילים שנצפו לאחר כניסתם ל[[אטמוספירה]].

 

 

ישראל הפעילה לחץ גדול על ארצות הברית במטרה לעצור את שיגור הסקאדים לעבר ישראל, וישראל תכננה מבצע כתגובה לכך, במסגרת המבצע, שכונה מבצע עקרב, המטרה הייתה כיבוש מערב עיראק. לשם ביצוע מטרה זו, תוכנן להנחית כוחות במערב עיראק, בסדר גודל של לפחות [[אוגדה]], עם [[מפקדה|חמ"ל]] שישלוט בשטח על הנעשה. את הכוחות ילוו מסוקי קרב דוגמת ה[[AH-1 קוברה|קוברה]] וה[[AH-64 אפאצ'י|אפאצ'י,]] וכוחות הקרקע יסמנו מטרות למטוסי קרב שיטילו חימוש מתקדם. כמו כן, תוכנן כי הכוחות ינועו ויחסמו צירים מרכזיים, וימנעו מהמשגרים להגיע לשטחים במערב עיראק, מהם ניתן לשגר טילי סקאד לעבר ישראל. ישנן טענות כי התוכנית הוצגה לארצות הברית, אך צבא ארצות הברית סירב לשתף פעולה. כמו כן, הפעילה ארצות הברית לחץ גדול על ראש הממשלה שמיר שלא להגיב.

לאחר המלחמה פרסם [[משרד החוץ]] את הנזקים שגרמו 38 טילי הסקאד העיראקיים שנפלו באזורי גוש דן, חיפה, מערב השומרון ודימונה. נזק לרכוש נגרם ל-1,302 בתים, 6,142 דירות, 23 מבני ציבור, 200 חנויות ו־50 מכוניות{{הערה|[http://www.mfa.gov.il/mfa/aboutisrael/history/pages/the%20gulf%20war%20-%201991.aspx (The Gulf War (1991] באתר משרד החוץ}}.

 

 

במישור האזרחי הוחלט כי חובה על הקבלנים לבנות [[מרחב מוגן]] בכל דירה - ממ"ד, בשטח פנימי של 9 מ"ר לפחות וקירותיו עשויים [[בטון מזוין]]. המרחב המוגן מתוכנן לספק הגנה ליושביו מפני התקפות עם פצצות [[חומר נפץ]] מרסק (רגיל). הוא אף אטום לחדירתם של גזים רעילים ובכך נותן מענה חלקי לתקיפות [[אב"כ|בלתי קונבנציונליות]]. במרחבים המוגנים קיימת אפשרות להתקין מסנני אוויר במקרה שהשהייה הנדרשת ארוכה או כשהמדובר בתקיפה באמצעים [[נשק ביולוגי|ביולוגיים]], [[נשק כימי|כימיים]] או [[רדיואקטיביות|רדיואקטיביים]].