דן עומר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 14:
https://www.ruor.uottawa.ca/bitstream/10393/12950/1/Charting_the_future_of_translation_history.pdf}}
 
בשנת 1967 התגייס עומר ל[[החטיבה הירושלמית|חטיבה הירושלמית]], הצבא סלח לו על הנפקדות וההשתמטות שלו, ועומר הצטיין כ[[חובש קרבי]] בפריצה ל[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] דרך השער החדש. עם זאת, מיד לאחר תום המלחמה הצטרף לחוגי השמאל הקיצוני והיה חבר בתנועת "[[מצפן (ארגון)|מצפן]]", ובין ראשוני הקוראים לנסיגה מיידית מ[[השטחים]]. הוא התחתן ב[[נישואים]] לא מוצלחים וחווה [[גירושים]] קשים, ושנים רבות גידל לבדו את בתו הראשונה (מאוחר יותר נישא בשנית ונולדו לו שני ילדים נוספים). באותה תקופה התקרב לסופרי ירושלים ומשורריה, כמו [[יהודה עמיחי]], [[פנחס שדה]], [[אריה זקס (משורר)|אריה זקס]], [[אהרון שבתאי]] ואחרים.
 
עומר היה [[מבקר ספרותי]] חריף, בוטה ונשכני במיוחד. במשך שבע שנים ערך את הטור הספרותי "נמר של נייר", בשבועון "[[העולם הזה]]". הוא חולל לא מעט שערוריות ספרותיות, הן כסופר והן כמבקר. הוא פגע בכוונת מכוון במבוקריו, ועורר עליו טינה ושנאה של רבים. עם זאת, מדורו "נמר של נייר" היה החריף והאמיץ שבכלי הביטוי והביקורת באותה תקופה ותרם תרומה מכרעת לריענון שורות ולשחיטת [[פרה קדושה|פרות קדושות]]. במקביל היה עומר פטרונם של מחברים, צעירים וותיקים כאחד, שנדמו בעיניו יוצאי דופן או אנטי-ממסדיים דוגמת [[מרדכי אבי-שאול]], [[מידד שיף]], [[עמוס אריכא]], [[יגאל גלאי]], [[רינו צרור]], [[אריה קרישק]], [[יצחק בר-יוסף]] ורבים אחרים.