פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני 6 חודשים
מ
הוספת קישור ל1856
אחרי שנתקבל החוק וב[[קנזס המדממת|תקופת המאבקים על החוקה בקנזס]] הרבה לינקולן לחשוב ולעסוק בסוגיית העבדות, הוא קרא ביסודיות את הוויכוחים בקונגרס, בדק בספרים, ורשם רשימות שנועדו לשימוש מאוחר יותר. הוא חזר לפוליטיקה במטרה לעודד ולחזק את כוחות הוויגים והעמיד את עצמו כמועמד לבחירות הקונגרס. עתה משכו נאומיו תשומת לב יותר מאי פעם, והוא נעשה נואם מבוקש. הסנאטור [[סטיבן דאגלס]] שתמך בעבדות חזר ל[[אילינוי]] על מנת לחזק את עמדתו ולהגדיל את תומכיו, אך הוא נתקל בהתנגדות ובהאשמות. הוא יצא לנאום בספרינגפילד כדי להסביר את עמדתו, ולינקולן שהתנגד לחוק נאם שם למחרת בתשובה לנאומו, דאגלס עצמו השתתף בנאום התשובה. אחר כך נאם לינקולן עוד נאום ב[[פאוריה]] ובמקומות נוספים. נימוקיו, יושרו ויישוב דעתו גרמו לו להיעשות בעיני בני אילינוי מועמד טבעי להחליף את ה[[סנאטור]] שילדס ב[[וושינגטון הבירה]]. במערכת הבחירות לסנאט לשנת [[1855]] היו סיכוייו להיבחר מצוינים אך הוא נכשל, והוא שב לעבודתו המשפטית.
 
ב-[[1856]] סייע לינקולן לארגון כנס של כל מתנגדי [[חוק קנזס נברסקה]]. חששו שמא יבואו רק מעטים מקרב המתונים שבמתנגדי העבדות – עליהם נימנה, נתבדה, ונתברר שכל הזרמים המתנגדים לעבדות יוצגו שם כראוי – וויגים, דמוקרטים, אנשי שחרור, ואחרים. הוא נאם שם את אחד הגדולים בנאומיו בדבר חשיבותה של אחדות הסיעות השונות למפלגה חזקה. דבריו היוו יסוד למצע המפלגה. כך נוסדה [[המפלגה הרפובליקנית]] ב[[אילינוי]], כאשר לינקולן הוא מראשיה.
 
זמן מה אחר כך בחרו הרפובליקנים ב[[ג'ון פרימונט]] כמועמדם לנשיאות, אך לינקולן, שניסה להתמודד על משרת סגנו של פרימונט, לא נבחר,{{הערה|1=[http://www.ushistory.org/gop/convention_1856.htm GOP Convention of 1856 in Philadelphia]{{כ}}, באתר [http://www.ushistory.org US-History.org]}} ולמועמד נבחר ויליאם דייטון. בבחירות נבחר יריבם הדמוקרטי [[ג'יימס ביוקנן]]. מאז 1854 הלך ונתפרסם שמו של לינקולן, והוא נעשה הפוליטיקאי הבכיר ב[[אילינוי]], ועם התמודדותו למועמדות המפלגה לסגן הנשיאות נתפרסם שמו יותר ויותר.
769

עריכות