תרופות אנטי-פסיכוטיות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏טיפול משמר: אסמכתה: https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%A4%D7%90%D7%AA%D7%99_%D7%9B%D7%A4%D7%95%D7%99, את עיקר החומר אבל אני שומר לערך שאצור לאחר מחקר מקיף כולל מקישור זה יותר מאוחר הערב.
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1מאחר ש, \1קריית
שורה 8:
לאחר שגילה במקרה את השפעותיו המרדימות של הפרומתאזין, הסיק לאבורי שניתן להשתמש בפרומתאזין כתרופת [[הרדמה]]. באותה התקופה נהוג היה להשתמש ב[[מורפיום]] וב[[ברביטורט|ברביטורטים]] לטשטוש מטופלים ולשיכוך כאבים, אך הן גרמו במקרים רבים לדיכוי חריף של אזורים חיוניים ב[[מערכת העצבים המרכזית]] ועל כן נחשבו למסוכנות לשימוש. לעומתן, ההשפעה של הפרומתאזין על מערכת העצבים המרכזית הייתה מתונה יותר תוך שמירה על שיכוך הכאב ועל האפקט המרגיע והמטשטש הרצוי. מיד לאחר הגילוי המרעיש החל ביצוע ניסויים ב[[חולדה|חולדות]], בהם היה על החולדות לטפס על חבל על מנת להימנע משוק חשמלי - תחת השפעתן של תרכובות שונות ממשפחת הפנתוזאינים. מטרת הניסויים הייתה בדיקת השפעתן של התרכובות על תפקודיהן הגופניים והקוגניטיביים של החולדות. אחת מהתרכובות שנבדקו, תרכובת שכונתה אז RP-4560, הניבה תוצאות חריגות במיוחד - מלבד לדיכוי קיצוני של יכולותיהן הגופניות, החולדות שקיבלו את התרכובת איבדו עניין בהימנעות מהשוק החשמלי והפגינו [[אפאתיה]] מוחלטת. התרכובת החדשה, שעתידה להפוך לתרופה, קיבלה את השם [[כלורפרומאזין]].{{הערה|שם=וויטאקר חמישים וארבע}}
 
ב[[יוני]] [[1951]] נוסה הכלורפרומאזין לראשונה על בני אדם, כאשר לאבורי נתן למספר מנותחים תערובת תרופות שהכילה בין השאר את התרכובת. בהתאם לציפיותיו מהניסוי, תערובת התרופות הכניסה את המטופלים למעין "[[שנת חורף]] מלאכותית".{{הערה|שם=וויטאקר חמישים וארבע}} מנתחים אחרים שניסו את התרופה על מטופליהם דיווחו אף הם על תוצאות דומות. ב[[דצמבר]] של אותה השנה הציג לאבורי את הכלורפרומאזין בכנס [[רופא מרדים|מרדימים]] בינלאומי ב[[בריסל]] והעלה את האפשרות של שימוש בו כתרופה פסיכיאטרית, מאחר והואשהוא גורם ל"לובוטומיה תרופתית" - השפעתו של החומר על המטופלים נשלטת יותר וספציפית יותר מזו של ה[[לובוטומיה]], תוך שמירה על האפקט המרדים החזק המבוקש.{{הערה|שם=וויטאקר חמישים וארבע}}{{הערה|שם=מאמר כלור|Pieters T, Majerus B (December 2011). "The introduction of chlorpromazine in Belgium and the Netherlands (1951-1968); tango between old and new treatment features". Studies in History and Philosophy of Biological and Biomedical Sciences. 42 (4): 443–52.}}
 
ב[[אביב]] של שנת [[1952]] הושגה פריצת-דרך היסטורית בעולם הרפואה ככלל ובעולם הפסיכיאטריה בפרט כאשר החלו ז'אן דלה ועמיתו פייר דניקר, שני פסיכיאטרים צרפתיים בעלי-שם, לתת כלורפרומאזין לחולים [[פסיכוזה|פסיכוטיים]] בבית החולים הפסיכיאטרי בו עבדו. תוך זמן קצר החלו מוסדות פסיכיאטריים רבים אחרים ברחבי [[אירופה]] ו[[ארצות הברית]] להשתמש אף הם בתרופה, שהפכה בן-לילה מחומר הרדמה ניסיוני ל"כוכב העולה" של עולם הפסיכיאטריה.{{הערה|רוברט וויטאקר, '''אנטומיה של מגפה''', עמ' 55}} השפעתו של הכלורפרומאזין על המטופלים הייתה מיידית וחסרת תקדים: המחלקות הפסיכיאטריות הסוערות והאלימות הפכו שקטות; מטופלים פסיכוטיים ו[[אגיטציה|אגיטטיביים]] נצפו "מתיישבים במיטתם ומדברים בהיגיון, אולי בפעם הראשונה מזה חודשים"; ה[[תקשורת]] האמריקאית הכתירה את התרופה בתואר "תרופת פלא", ונכתב בה שבזכותה "חולים שבעבר לא ניתן היה לטפל בהם הפכו תוך שבועות או חודשים ספורים לבני אדם הגיוניים ושפויים".{{הערה|רוברט וויטאקר, '''אנטומיה של מגפה''', עמ' 61-60}} רק בשנת [[1963]], יותר מעשור לאחר מכן, נתבע לראשונה המושג "תרופות אנטי-פסיכוטיות".{{הערה|רוברט וויטאקר, '''אנטומיה של מגפה''', עמ' 62}}
שורה 98:
 
==לקריאה נוספת==
* ד"ר הלן שיינפלד, ד"ר אמי שופמן, "תרופות נוגדות פסיכוזה", '''אוצר מושגים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים לכל הרוצה לדעת''' (כרך 2 עמ' 557-556), הוצאת "אח" בע"מ, קריתקריית ביאליק
* רוברט וויטאקר, '''אנטומיה של מגפה''', רמת גן: הוצאת פוקוס, 2017