גאוגרפיה תרבותית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1 |
||
שורה 48:
===גאוגרפיה תרבותית חדשה בישראל===
בעקבות התפתחות הגאוגרפיה התרבותית החדשה בעולם בשנות השבעים, פנו חוקרים ישראלים לתחום זה תוך התפצלות לכיוונים שונים, תחומי משנה ומושאי מחקר מגוונים. אחד הראשונים היה פרופ׳ יהושע כהן, שבחן את המושג ״מקום״ בשלושה זרמים שונים של המחקר הגאוגרפי
[[קובץ:PikiWiki Israel 2852 Rothschild Boulevard Tel-Aviv שדרות רוטשילד תל-אבי.jpg|ממוזער|שדרות רוטשילד - רחוב אופייני ב״עיר הלבנה״, תל אביב]]
הגאוגרפיה התרבותית החדשה, מרבה לעסוק בסמלים בנוף, ובנופים כסמלים. מנקודת מבט זאת פרופ׳ [[מעוז עזריהו]], ניתב את המחקר הגאוגרפי תרבותי לכיוון הנזכר בישראל, בחקר המשמעות הסמלית של [[מגדל המים (יד מרדכי)|מגדלי המים]] בנוף הזיכרון של קבוצים בנגב.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=מעוז עזריהו|שם=מגדלי מים בנוף הזכרון-נגבה, יד מרדכי ובארות יצחק|כתב עת=קתדרה|כרך=1996, 79|עמ=160-173}}}} מאוחר יותר בשנות האלפיים, התרכז עזריהו במחקרים תרבותיים של נופי [[תל אביב-יפו|תל אביב]]. בהם הדגיש את משמעות הסמליות שלה כעיר עברית ראשונה ואת ביטוייה בחווית המקום העירונית. הוא מכנה אותה עיר מיתית - העיר ללא הפסקה, תמצית הממשות הציונית שנבנת מבלוקים מתוך החולות.
בשנות השמונים, פרופ׳ יורם בר-גל ופרופ׳ שמואל שמאי הפנו את תשומת הלב לסמליות ה[[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]] בנוף הארץ בעיקר ב[[עמק יזרעאל]], במחקר שהדגים את הפער בין המציאות הגאוגרפית לדימויי התרבותי-פוליטי שלה.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=יורם בר-גל ושמואל שמאי,|שם=ביצות עמק יזרעאל, מיתוס ומציאות|כתב עת=קתדרה|כרך=1983, 27|עמ=163-174}}}} הסימול התרבותי של המרחב העירוני, נחקר גם על ידי פרופ׳ יורם בר-גל בעבודתו על [[שמות רחובות בישראל|שמות רחובות]] בארץ, תוך שהוא הראה כיצד היררכיה חברתית-תרבותית ופוליטיקה מקומית מונצחים במרחב. זאת בעזרת שמות הרחובות בערים שהנציחו את האליטות הדומננטיות והשקפת עולמם.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=יורם בר-גל|שם=הסמלה פוליטית במרחב עירוני: שמות רחובות בישראל|כתב עת=אופקים בגיאוגרפיה,|כרך=33-34|עמ=119-132|שנת הוצאה=1992}}}} בשנת 2012 הרחיב פרופ׳ עזריהו כיוון מחקר זה של שמות הרחובות, בספרו הנרחב
לא רק שמות רחובות הופכים להיות מושאי מחקר בגאוגרפיה התרבותית בישראל, אלא גם שלטי רחוב, כשלטי פרסום או שלטים עירוניים וקהילתיים, כפי שהראו זאת פרופ׳ [[עירית עמית כהן|עירית עמית-כהן]] ופרופ׳ יוסף שלהב. שעה שהישוו בין שכונות [[יהדות חרדית|חרדיות]] לשכונות [[חילוניות]] תוך הדגשת המשמעות הפוליטית והחברתית של שלטים כגון קביעת טריטוריאליות מגזרית. הם טיפלו בכרזות לא רק מנקודת המבט החזותית אלא גם ובעיקר מנקודת המבט של הפרשנות שיש לתת לה בהבנת הגאוגרפיה של הקהילות באותם מקומות.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=עירית עמית-כהן, יוסף שלהב|שם=שלטים וכרזות כמעצבי מרחב תרבות: נוסטלגיה מול עבר נוכח|כתב עת=ארנון סופר וחובריו, תבניות נופים תרבותיים|כרך=אונברסיטת חיפה|עמ=183-203}}}}
שורה 61:
ד״ר אורנה בלומן, פירסמה מחקרים בתחומי הגאוגרפיה, תוך התבססות על [[תאוריות פמיניסטיות]] מודרניות. היא הירבתה לחקור את האדם וקבוצות בני האדם כחלק מהנוף הנשקף בעיני המבוננים בנוף. היא מיקדה במחקריה נושאים מנופים יומיומיים. כך לדוגמה היא הראתה כיצד השגרה היומיומית כמו ״ללכת לעבודה״, עיצבו את הנוף העירוני. כיצד נראותם של אנשים ברחוב מעניקה משמעויות שונות לאותו נוף חומרי עצמו.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=אורנה בלומן|שם=האדם כאחר: ייצוגיות ואי ייצוגיות בתמונת הנוף|כתב עת=ארנון סופר וחובריו, תבניות נוף תרבותיות|עמ=31-46|שנת הוצאה=}}}}
גישת הגאוגרפיה התרבותית, כמו גישות אחרות במדע, משתנה במהלך השנים. מושאי מחקר חדשים נולדים, רעיונות ויידע עוברים ברחבי העולם המדעי, שיטות מחקר ותאוריות מתחדשות, ומפנות את מקומן לגישות חדשות. הגאוגרפיה התרבותית שנולדה בארהב, ואף שם השתנתה במהלך המאה העשרים, השפיעה ומשפיעה על חוקרים ומושאי מחקר בישראל. בישראל ישנה התאמה של הגישה לתפיסת העולם הישראלית ולתמורות בנוף הארץ, תוך הבלטת ההבטים ההיסטוריים. לכן הגאוגרפים הישראלים מרבים לפרסם בתחומי הגאוגרפיה ההיסטורית והפוליטית, אף שנושאי המחקר וגישות המחקר שלהם פעמים רבות נשענות על אלה של הגאוגרפיה התרבותית.
==קישורים חיצוניים==
| |||