אאוגניוס הרביעי – הבדלי גרסאות

אחת מפעולותיו הראשונות הייתה נישול כמה מבני [[משפחת קולונה]], שהתחזקה מאד מבחינת עמדות כוח ונכסים בתקופת מרטינוס החמישי. זאת על מנת לשמור על מאזן הכוחות בין העיר [[רומא]] לבין [[הוותיקן]]. זמן קצר לפני מותו פתח קודמו בתפקיד את [[ועידת באזלבזל]] לדיון ב[[יאן הוס|כפירה ההוסיסטית]] ועליית [[האימפריה העות'מאנית]], אך הוועידה קיבלה תפנית כאשר ביקשה לדון בעליונות האפיפיור. בדצמבר [[1431]] הוציא אאוגניוס [[בולה אפיפיורית]] לסגירת הוועידה, שהגיבה בקריאה לאפיפיור להגיע לבאזללבזל ולהתייצב בפניה. [[זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], שנבחר במאי [[1433]], ביקש לתווך ולסיים את המתח בכך שהאפיפיור ימשוך את הבולה שלו ובתמורה יאושררו זכויות [[הכס הקדוש]] על ידי הוועידה.

באותה עת הוביל האפיפיור מדיניות של תמיכת [[מדינת האפיפיור]] במלחמתן של [[הרפובליקה של ונציה]] ו[[פירנצה]] ב[[דוכסות מילאנו]] בראשות [[פיליפו מריה ויסקונטי]], זאת בניגוד למדיניות העיר רומא, שכוננה [[רפובליקה]] קצרת ימים בראשות משפחת קולונה. בראשית יוני [[1434]] נמלט אאוגניוס מן הוותיקן. הוא הוברח באישון לילה, לבוש בגלימות [[נזיר]] [[המסדר הבנדיקטי|בנדיקטי]] לסירה שהובילה אותו על פני נהר ה[[טיבר]] ל[[אוסטיה (עיר)|אוסטיה]], שם אסף אותו כלי שיט לפירנצה, שם שהה עד לחתימת [[הסכם שלום]] ב[[פרארה]] באגוסט [[1435]]. אז עבר ל[[בולוניה]], שם שהה עד אפריל [[1436]], כאשר ה[[קונדוטיירי]] (מפקד צבא שכיר) שלו, [[פרנצ'סקו ספורצה]] מוביל את הכיבוש מחדש של שטחי מדינת האפיפיור שנתפו על- ידי מילאנו. באוגוסט 1436 החריב צבא האפיפיור את מעוזה של משפחת קולונה ב[[פלסטרינה (עיר)|פלסטרינה]], וסימן בכך את עליונות הוותיקן ומדינת האפיפיור על רומא העיר. אאוגניוס נאלץ להעביר את הוועידה שלו מפרארה לפירנצה בעקבות פרוץ [[מגפה]] בעיר (לפיכך היא נקראת לעתיםלעיתים "ועידת פירנצה"). ביולי [[1439]] חתם על הסכם איחוד מחדש עם [[הכנסייה האורותודוקסית]] ובנובמבר חתם על הסכם דומה עם [[הכנסייה האפוסטולית הארמנית]], כל זאת על מנת להלחם בתהפשטותה של [[האימפריה העות'מאנית]]. ב-[[28 בספטמבר]] [[1443]] שב אאגניוס לרומא בצעדת ניצחון, לאחר העדרות של כעשר שנים.

בינואר [[1438]] כינס אאוגניוס [[ועידה אקומנית]] בפרארה, במסגרתה [[נידוי (נצרות)|נידה]] את "מורדי ועידת באזלבזל", שמצידה נידתה את האפיפיור עצמו. בתגובה אימץ [[שארל השביעי, מלך צרפת]] גירסהגרסה של מסקנות ועידת באזלבזל שעירערו על סמכותו הכוללת של הכס הקדוש, אך עמדתו לא נתמכה על ידי שליטי [[אנגליה]], [[דוכסות בורגונדיה]], מילאנו, [[בוואריה]], [[כתר קסטיליה|קסטיליה]] ו[[ממלכת אראגון|אראגון]], שהסירו את תמיכתן מוועידת באזלבזל. בנובמבר בחרה הוועידה את [[אמדאו השמיני, דוכס סבויה]] ל[[אנטי-אפיפיור]] שכיהן בשם פליקס החמישי. בתגובה הכיר אאוגניוס בטענתו של [[אלפונסו החמישי, מלך אראגון]] לכתר [[ממלכת נאפולי]] וצימק מאד את הכוחות הפוליטיים התומכים בוועידת באזלבזל. מזכירו של פליקס החמישי, אנאה סילביו ברטולומאו פיקולומיני (לימים הפאיפיור [[פיוס השני]]), נשלח כנציג של ועידת באזלבזל לכינוס קיסרי שנערך ב[[פרנקפורט]] בשנת [[1442]] שם פגש את [[פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]]. הקיסר, שהתרשם מפיקולומיני הציע לו לשמש כמזכירו בקנצריה הקיסרית בו[[וינה]]. בווינה זכה פיקולומיני לחסות ה[[קאנצלר אוסטריה|קנצלר]] של הקיסר, קספר שליק. בהשפעת שליק עבר מהמחנה של האנטי-אפיפיור פליקס, שסיכויו להצליח נראו לו קלושים, למחנה תומכיו של האפיפיור אאוגניוס הרביעי והצליח לשכנע את הקיסר להצטרף לקואליציה שארגן האפיפיור ב-[[1444]] על מנת להביס את האימפריה העות'מאנית במסגרת [[מסע צלב]] חדש (בעקבות צעד זה זכה פיקולומיני לפטור מעונש כנסייתי על מעשיו בעבר בוועידת באזלבזל, כולל על תפקידו בהכתרת האנטי-אפיפיור פליקס). למסע הצלב הצליח אאוגניוס לגייס שיתוף פעולה נרחב שכלל את [[ממלכת פולין (1385–1569)|ממלכת פולין]], [[ממלכת הונגריה]], [[קרואטיה באיחוד עם הונגריה|ממלכת קרואטיה]], [[כתר בוהמיה]], [[הדוכסות הגדולה של ליטא]], [[נסיכות ולאכיה]], [[נסיכות מולדביה]] ו[[מדינת המסדר הטבטוני]] ובסופו של דבר גם כוחות של [[האימפריה הרומית הקדושה]]. אולם קואליציה זו ניגפה ב[[קרב וארנה]] ([[10 בנובמבר]] [[1444]]) ומסע הצלב התפזר.

דמותו מופיעה ב[[סדרת טלוויזיה|סדרת הטלויזיההטלוויזיה]] "[[משפחת מדיצי: אדוני פירנצה]]" ({{אנ|Medici: Masters of Florence}} בגילומו של [[דייוויד באמבר]].

* [http://www.newadvent.org/cathen/02334b.htm ערך על ועידת באזלבזל] ב[[האנציקלופדיה הקתולית|אנציקלופדיה הקתולית]]