עבודה עברית – הבדלי גרסאות

ההתנגדות הערבית להגירה היהודית לארץ ישראל הייתה מלווה בטענה נגד המדיניות הציונית של העבודה העברית. טענה זו הוחרפה כאשר משמרות הפועלים היהודים, שהתנגשו במעסיקים היהודים שניסו להתחמק מהעסקת יהודים, התנגשו גם בפועלים הערבים שעבדו אצלם. הערבים דרשו מהממשלה למנוע את מה שנראה מצדם כחרם כלכלי, כפי שפעלה נגד [[החרם הערבי]] על המשק היהודי בעקבות [[מאורעות תרפ"ט]]. המאבק בין הפועלים היהודים והערבים החריף מאד בסתיו 1934 ולקראת סוף אותה שנה החל פח'רי [[משפחת נשאשיבי|אל-נשאשיבי]] לארגן אגודות מקצועיות של פועלים ערבים ולהציב משמרות מטעמן כנגד משמרות "העבודה העברית".{{הערה|יהושע פורת, '''ממהומות למרידה''', עמ' 160.}}

 

בשנת [[1995]] תוקן [[חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה]], ונקבע בו איסור להפלות עובדים ודורשי עבודה מחמת ה[[לאום]] אליו הם משתייכים. ממועד זה, גיוס עובדים לפי האידאולוגיה של "עבודה עברית" הוא מעשה בלתי חוקי{{הערה|[http://www.moital.gov.il/NR/exeres/B339B121-9791-4432-86DE-D19368308EA5.htm אפליה על רקע לאום] באתר [[נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה]].}}. עם זאת, העיסוק ברעיון העבודה העברית לא נעלם ואפשר לראות בעלי עסק שמצהירים בפרסומיהם שהם מעסיקים יהודים בלבד. כמו כן, קמו ארגונים הפועלים לעידוד עבודה עברית בדרכים חוקיות, למשל: ארגון [[להב"ה - למניעת התבוללות בארץ הקודש|להב"ה]], מוקד עבודה עברית ולוח עבודה עברית{{הערה|1=[http://www.avoda-ivrit.org/לוח עבודה עברית]}}. רבנים שונים התבטאו בזכות העסקת יהודים ונגד העסקת ערבים, בפרט לאחר [[הפיגוע בישיבת מרכז הרב]], שבוצע בידי ערבי שהכיר את הישיבה בעקבות עבודתו עבורה, וחלקם נחקרו במשטרה בעקבות דבריהם{{הערה|1={{ynet|יאיר אלטמן|רבנים זומנו לחקירה: "קראו לא להעסיק ערבים"|3997555|12.12.10}}{{ש}}

{{הארץ|יאיר אטינגר|הרב החרדי קנייבסקי הורה להפסיק להעסיק ערבים בישיבות|1.1312234|17.03.2008}}{{ש}}