ביהביוריזם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏התנהגות אופרנטית: עריכה לשונית
תגיות: גרשיים שגויים עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 77:
נניח, שלאחר שהתנהגות המשחק של התינוק חוזקה במשך זמן-מה, הצעצועים לפתע הפסיקו לעבוד כראוי - אינם מאירים יותר באורות ואינם משמיעים יותר צלילים. אם במצב כזה, התדירות שבה התינוק משחק עם הצעצועים מתחילה לרדת, אזי מדובר בתהליך אשר נקרא - '''הכחדה''' (extinction) אופרנטית. חוק ההכחדה טוען: הסרה של חיזוק חיובי מאופרנט שחוזק בעבר, גורמת להפחתה בתדירות הופעת האופרנט בעתיד.(סקינר, 1938)
 
ברוב המקרים בהתנהגות האדם, התנהגות אופרנטית מתרחשת תחת תנאים מסוימים של הסביבה. במחקריו הראשונים של ברס סקינר, הוא תיכנן תיבה עם מנגנון שכאשר דולק אור בתיבה, החולדה לוחצת על הדוושה ומקבלת אוכל, וכאשר הנורה אינה דולקת, החולדה תילחץ על הדוושה, אך האוכל לא יופיע. תופעה כזאת נקראת התנהגות אופרנטית תחת שליטה של '''גירוי מבחין''' (Discrimnative stimulus). בדוגמה זו, הנסיין יוצר שני תהליכים: חיזוק חיובי של אופרנט (לחיצה על דוושה) כאשר יש הנורה דולקת, והכחדה כאשר חשוך. לאחר תקופה לא ארוכה של אימונים, החולדה לוחצת על הדוושה רק כאשר יש אור (וכאשר היא רעבה), ולא לוחצת על הדוושה כאשר חשוך.
 
לכן, כיום מקובל להסתכל על ההתניה האופרנטית כשרשרת המורכבת משלושה אירועים: האירוע המקדים שגרם להתנהגות, ההתנהגות עצמה, ותוצאותיה. כאשר הטלפון מצלצל (גירוי מבחין), אנו מרימים אותו (אופרנט), ומישהו עונה לנו (תוצאה שיכולה להיות מחזקת, או מענישה, או מכחידה, או שילוב כלשהו). הגירוי המבחין גורם לנו 'להבין' שכעת התנאים של הסביבה מתאימים לקבלת חיזוק אחרי ההתנהגות, מפני שתליויות אלו התרחשו בעבר.