אריאדנה סקריאבינה – הבדלי גרסאות

 

==== אירופה, אמריקה ====

בסוף ינואר 1906 עבר סקריאבין עם טטיאנה שלצר ואריאדנה הפעוטה ל[[ז'נבה]]{{הערה|[[#Prianishnikova|Скрябин, Жизнь и творчество, 1985]], с. 143.}}, וכבר בסתיו 1906 — ל[[אמסטרדם]], שם התגוררו אצל דודותיה של שלצר{{הערה|[[#Prianishnikova|Скрябин, Жизнь и творчество, 1985]], с. 147.}}. כעבור זמן קצר עזב סקריאבין את אמסטרדם וערך סיבוב הופעות ב[[בלגיה]]{{הערה|[[#Samohin|Самохин, 2015]], с. 21.}} וב[[ארצות הברית]]. טטיאנה שלצר הצטרפה לבעלה בארצות הברית ונסעה עמו ל[[פריז]]{{הערה|[[#Samohin|Самохин, 2015]], с. 21—23.}}, בהותירה את אריאדנה עד קיץ 1907 עם הדודות באמסטרדם. בקיץ 1907 הביאה אמה של טטיאנה שלצר (סבתה של אריאדנה) את אריאדנה לכפר השווייצרי באטנברג {{אנ|Beatenberg}}, לשם הגיעו גם הוריה של אריאדנה{{הערה|[[#SkriabinLet|Скрябин, письма, 2003]], с. 475.}}{{הערה|שם=Beatenberg|Scriabin Association, [http://www.scriabin-association.com/articles/alexander-scriabins-use-of-french-directions-to-the-pianist/ Alexander Scriabin’s Use of French Directions to the Pianist]}}. בספטמבר עברה המשפחה ל[[לוזאן]], שם נולד כחצי שנה מאוחר יותר אחיה הצעיר של אריאדנה, [[יוליאן סקריאבין]] (הוא טבע למוות בהיותו בן 11{{הערה|[[#Samohin|Самохин, 2015]], с. 25.}}).

 

{{ציטוט|תוכן=אהבתו של אלכסנדר ניקולאיביץ את ילדיו הייתה אבסטרקטית ותאורטית, לפעמים פינק אותם, בדרך כלל בתחילת המפגש ובפרידה, או כשבאו לנשק את הוריהם לפני השינה. טטיאנה פיודורובנה אומנם טיפלה בילדים יותר, אך גם זה לא היה הרבה|מקור=סבנייב, עמ' 155—157}}

 

במשפחת סקריאבין דיברו כמעט אך ורק [[צרפתית]]{{הערה|[[#Tompakova98|Томпакова, 1998]], с. 5}}, שהשתלבה בה ה"שפה המשפחתית" המיוחדת שהמציא האב אלכסנדר סקריאבין להנאת המשפחה — מילים חדשות, שמות עצם ושמות תואר מלודיים. את אריאדנה כינה "שפירית", או בשם החיבה "ארוצ'קה"{{הערה|[[#Hazan2001|Хазан, 2001]], с. 241.}}. המנצח [[סרגיי קוסביצקי]], שהיה חברו של סקריאבין והכיר את אריאדנה מילדותה, נזכר בה:

{{ציטוט|תוכן=היא הייתה שדון קטן; כולם פחדו ממנה. היא הייתה קטנה, אבל כשפרצה כרוח סערה לחדר, כולם קפאו במקומם. היא לא פחדה מאף אחד. אמה ואביה כעסו, אבל לא ידעו מה לעשות איתה|מקור=לזריס, עמ' 228. על סמך הראיונות של לזריס עם חוה קירשנר.}}