המשלחת הטראנס-אנטארקטית של חבר העמים הבריטי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לטיפול בחמצן
Ynagar (שיחה | תרומות)
מ הגהה (מחיקת פסיקים מיותרים ושינוי מיקום פסיקים בכמה משפטים על-מנת לשפר את חווית הקריאה).
שורה 63:
{{ערך מורחב|בסיס סקוט}}
[[קובץ:Sir Edmund Hillary in the cockpit of the Trans-Antarctic Expedition's aeroplane, Rongotai, Wellington, 1956.jpg|ממוזער|שמאל|אדמונד הילארי בתא הטייס של מטוס ה"ביבר", שסייע למשלחתו, 1956.]]
החבורה, שנועדה לסייע לקבוצת ויוויאן פוקס בדרכה מן הקוטב אל [[ים רוס]], בהנהגת [[אדמונד הילארי]], גדלה והסתעפה, ככל שנוספו לה מדענים לביצוע תוכניות המחקר של [[השנה הגאופיזית הבינלאומית]]. הילארי החליט גם לצרף עוד כוח אדם במספר מספיק לעריכת מדידות ופעולות גאולוגיות רחבות-יריעה. כך קרה, שמן המספר המתוכנן תחילה - 12 איש - גדלה הקבוצה ל-23 אנשים, ובהתאם לכך גדל היקף הצריפים והציוד של בסיס סקוט. קבוצת הילארי הייתה מעתה לא רק מסייעת לקבוצת פוקס בהנחת מחסני מזון ודלק לאורך נתיבם, אלא גם נציגת [[ניו זילנד]] בחקר הבינלאומי של שטח ים רוס, הנתון לחסותה. בין אנשיה היו שלושה חוקרים מניו זילנד, שהצטרפו לקבוצה של [[צי ארצות הברית]] וירדו עמה לים רוס. בין המצטרפים היה איש [[הצי המלכותי של ניו זילנד]], שהיה ממונה על מציאת מקומות מתאימים לפריקת הציוד מאוניית חיל הים המלכותי של ניו זילנד, "אנדבר". לשם כך בדקה קבוצתו את הצד המערבי של [[מצר מקמרדו]] לאיתור מקום מתאים להקים בו את [[בסיס סקוט]]. מן הדוח"ות של [[רוברט פלקון סקוט|סקוט]] נראה, שקרחון היבשה פראר יוכל להתאים כנתיב לרמת הקוטב. שניים מאנשי משלחתו של סקוט, [[פרנק דבנהאם|דבנהאם]] ו[[צ'ארלס רייט|רייט]], המליצו על שני מקומות אפשריים להקמת הבסיס, והסיירים מצאו שטח מתאים להקמת בסיס, הכולל משטחי נחיתה למטוסים, לרגלי שלוחת ההר שמעבר לכף באטר, שהציע רייט.{{הערה|אדמונד הילארי, "מסע הקוטב הדרומי", עמ' 74-73}}
 
מגבלות המימון, שהוטלו על המשלחת, מנעו שימוש בטרקטורים ואילצו אותה להסתפק בשני מטוסים, שרק אחד מהם התאים להעברת משאות כבדים. לפי כך החליטו הילארי ואנשיו להסתמך במידה רבה על להקות כלבים בסיוע אווירי. מלאי הכלבים שעמד לרשותם בא בחלקו מ[[אוסטרליה]] ובחלקו מ[[גרנלנד]]. מחברת [[הארי פרגוסון|פרגוסון]] הבריטית וסוכניה בניו זילנד ומן הצי האמריקאי קיבלו בהשאלה להק טרקטורים. חברת "בריטיש פטרולאום" תרמה את הכמויות האדירות של דלק ושמני סיכה, שנדרשו לפעולת המשלחת ובלעדיהן לא הייתה אפשרית כלל. לשיכון חברי המשלחת הוקמו שישה צריפים גדולים ושלושה קטנים יותר, מבודדים היטב.{{הערה|הילארי, "מסע הקוטב הדרומי", עמ' 76-74}}
 
===חברי הקבוצה===