הבדלים בין גרסאות בדף "משה טייטלבוים"

הוסרו 169 בתים ,  לפני שנה
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה חזותית
נולד לרבי [[חיים צבי טייטלבוים]] בעל "עצי חיים", רבה ואדמו"רה של סיגט ולברכה סימה (בתו של רבי [[שלום אליעזר הלברשטאם]]) בעיר סיגט אשר בהרי מרמרוש ב[[רומניה]], ונקרא משה על שמו של זקנו בעל "[[ישמח משה]]". מצד אמו הוא נין לר' [[חיים הלברשטאם|חיים מצאנז]] וצאצא לר' [[שניאור זלמן מלאדי]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29063&st=&pgnum=342&hilite= ספר הצאצאים]}}.
 
בן 11 שנים היה רבי משה טייטלבוים כשנפטר אביו וכעבור שלושה חודשים נפטרה גם אמו. מאז התייתם גדל בבית סבו, האדמו"ר מרצפרט. בהגיעו לגיל 13 נסע ללמוד בעיר [[קראלי]] אצל דודו רבי [[יואל טייטלבוים]] שלימים נודע כאדמו"ר מסאטמר. בבחרותו הוסמך לרבנות על ידי רבי [[שאול בראך]] רבה של [[קאשוי]]. לאחר תקופה הוכתר לרבה של הקהילה החרדית בעיר [[סנטה]] שב[[יוגוסלביה]], ובשנת [[ת"ש]] השתקע בה. התחתן עם לאה, בת דודו רבי חנוך העניך מאיר אב"ד קערעצקי, חתן בעל ה[[חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים|קדושת יום טוב]], ונולדו להם שלושה ילדים.
 
בימי [[השואה]] בחודש אייר [[תש"ד]] ([[אפריל]] [[1944]]) נלכדו כל יהודי העיר והרב ומשפחתו עמם, ושוגרו למחנה ההשמדה [[אושוויץ]]. הם הגיעו לשם ביום השני של [[חגי ישראל ומועדיו|חג]] ה[[שבועות]] ובו ביום נרצחו אשתו ושלושת ילדיה. הוא עצמו נשלח למחנה עבודה במחנה [[טרגליץ]], לעבודה במפעל לזיקוק [[בנזין]]. קרוב לשנה הועסק שם בעבודת פרך בתנאים קשים. כאשר כוחות [[ארצות הברית]] הפציצו את המחנה, כדי לשבש את אספקת הדלק לגרמנים, ביקשו הגרמנים לחסל את שרידי האסירים והעלום על רכבת ל[[טרזינשטט]], שהופצצה בידי מטוסים אמריקנים. רבים מהאסירים נהרגו והאחרים המשיכו רגלית מהלך מספר ימים עד טרזינשטט. המחנה שוחרר באייר [[תש"ה]] (אפריל [[1945]]) בידי הצבא האדום.
 
לאחר המלחמה שב ל[[סיגט]] וניסה לארגן מחדש חיי דת בקרב [[שארית הפליטה]]. במהלך התקופה בה שהה בסיגט נישא בשנית לבתו של רבי [[אהרן טייטלבוים (וואלווא) |אהרן טייטלבוים]] מ[[חסידות סיגט#ענפים נוספים בשושלת|וואלווא]]. הוא חשש מהשלטון הקומוניסטי החדש והיגר לארצות הברית. שם נפגש עם דודו רבי יואל, שניצל אף הוא מהמלחמה ושיתף אותו במפעלי חייו הציבוריים. התיישב ב[[בורו פארק]], בה הקים בית כנסת "עצי חיים סיגוט" על שם אביו.
 
אחר פטירתו של רבי יואל בשנת תשל״ט, 1979, הוא נותר כמועמד הסביר ביותר לרשת את דודו הערירי ששלוש בנותיו מתו בחייו. עם זאת, נחשב כמנהיג פסיבי בניגוד לאופיו הסוער של רבי יואל, וכמו כן לא היה קנאי כל כך ונטה לסגנון הנהגה ריכוזי יותר, כשל אדמו"רים מחצרות אחרות. הרבנית האלמנה [[אלטא פייגא טייטלבוים]] התנגדה לירושה ונפתח סכסוך ממושך, כשגורמים בממסד הוותיק ומעט מהחסידים מתרכזים סביבה תחת הכינוי "בני יואל". לבסוף התקבל על ידי עיקר הממסד הגבאי והרוב הגדול של החצר, והתמנה לאדמו"ר ביום השנה למות דודו. התנגשויות אלימות עם ה"בני יואל" הוסיפו להתחולל לאורך כל תקופת כהונתו, אם כי הם לא התפלגו רשמית.
משתמש אלמוני