הבדלים בין גרסאות בדף "מבצע חמץ"

נוספו 1,641 בתים ,  לפני 11 חודשים
אין תקציר עריכה
 
במהלך מבצע חמץ, ב-[[30 באפריל]] [[1948]] נכנס ליאזור כוח של חטיבת גבעתי וכבש אותה ללא התנגדות ממשית .{{הערה|{{דבר||סלמה ויעזור נכבשו|1948/05/02|00207}}}} הבריטים לא השלימו עם תפיסת יאזור על ידי היהודים מחשש לפגיעה בתנועה ל[[יפו]]. הם הגישו [[אולטימטום]] לנסיגת כוחות גבעתי מיאזור ואיימו בהפגזה. לבסוף הוסכם שהכוחות ישארו ביאזור ורק שורת הבתים לאורך הכביש תשאר באחריות בריטית.{{הערה|{{דבר||בלחץ הצבא פונה חלק מיאזור|1948/05/04|00118}}}} כך היה עד לפנוי הבריטים מארץ ישראל, עם זאת מוכתר הכפר ביקש להתיר לפועלים חקלאיים לחזור לכפר ולעבד את האדמה.{{הערה|{{המשקיף||מוכתר יאזור מבקש מה"ההגנה" רשות להביא לכפר‭" ‬פועלים חקלאיים|1948/05/09|00430}}}} עם כיבוש המקום נטשו התושבים את יאזור ורובם ברחו למחנה הפליטים ב[[רפיח]].{{הערה|{{מעריב|מנחם תלמי|פגישה עם מכרים וותיקים - עם תושבי יאזור ויפו במחנות הפליטים ברצועה|1956/11/30|00600}}}}
 
עם נפילת יאזור נטשו הערבים גם את [[בית דג'אן]], בו התגוררו לפני המלחמה כ-3000 תושבים. בסוף אפריל 1948 עברו אלה, בחסות המשטרה הבריטית, ל[[רמלה]], ונטישתם הושלמה ב-1 במאי.{{הערה|שם=גלבר|[[יואב גלבר]], '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, עמ' 108, 163, 176 ו-291}}{{הערה|{{דבר||מנוסת בהלה של הערבים באזור יפו נמשכת|1948/05/02|00401}}}}
 
צעדים אלה גרמו לכך שלמרות הכישלון בתל א-ריש, בכל זאת הודק המצור על יפו גם בגזרת 'גבעתי'.
המבצע הביא להסרת האיומים המידיים על תל אביב. כוחות 'ההגנה' בתל אביב, אשר השתחררו מעול ההגנה על עירם וסביבתה, יכולים היו להיפנות למשימות בחלקי הארץ השונים, ולכך נודעו השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת.
 
השפעה חשובה נוספת היתה הידוק המצור על יפו ויצירת התנאים לנפילתה. כמו כן גרם המבצע למנוסה של עשרות אלפי ערבים מיפו והכפרים שהקיפו אותה.
השלכה נוספת של המבצע היתה כניעת יפו -ההנחה הייתה שכיתור יפו יביא לכניעת תושביה מבלי שיגרור התנגשות עם הכוחות הבריטיים והנחה זו התממשה. ב-[[30 באפריל]] הוכרע הקרב ומפקד "צבא ההצלה" בעיר נמלט ממנה בדרך הים. רוב מוחלט של תושבי העיר הערבים נמלטו ממנה. ב-[[13 במאי]], יום לפני [[הכרזת העצמאות]], חתמו מנהיגי יפו על הסכם כניעה.{{הערה|יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''' הוצאת דביר, עמ' 104, 2004.}}
 
===מצור על יפו, בריחת תושבים וכניעת העיר===
השלכה נוספת שלההנחת המבצע היתה כניעת יפו -ההנחה הייתה שכיתור יפו יביא לכניעת תושביה מבלי שיגרור התנגשות עם הכוחות הבריטיים והנחה זו התממשה. ב-[[30 באפריל]] הוכרע הקרב ומפקד "צבא ההצלה" בעיר נמלט ממנה בדרך הים. רוב מוחלט של תושבי העיר הערבים נמלטו ממנה. ב-[[13 במאי]], יום לפני [[הכרזת העצמאות]], חתמו מנהיגי יפו על הסכם כניעה.{{הערה|יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''' הוצאת דביר, עמ' 104, 2004.}}
 
המבצע הוביל לבריחת רוב התושבים הערבים של יפו והישובים האחרים. כדי למנוע את עזיבת התושבים, הטילה "הועדה הלאומית הערבית" ביפו מס מיוחד על היוצאים. לאחר שהעזיבה לא קטנה, איימה המליציה העירונית בהחרמת רכוש העוזבים ואף בעונש [[מוות]]{{הערה| יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 146}}. למרות זאת רוב תושבי העיר נמלטו דרך הנמל והפליגו בעיקר ל[[ביירות]] ול[[עזה]]. מאוכלוסייה של כ-70,000 אלף ערבים לפני המלחמה נשארו בעיר כ-4,000 ערבים בלבד, 1400 מהם גברים, מכל שכבות החברה{{הערה|יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, עמ' 404}}. אלפי תושבים אחרים עזבו את הכפרים והעיירות שהקיפו את יפו. חלק מהישובים נהרסו וחלקם יושבו בהמשך על ידי עולים יהודים.
 
ב-[[13 במאי]], יום לפני [[הכרזת העצמאות]], חתמו מנהיגי יפו על הסכם כניעה.{{הערה|יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''' הוצאת דביר, עמ' 104, 2004.}}
 
===בריחת ערבים מישובים נוספים בעקבות המבצע===
אלפי תושבים אחרים עזבו את הכפרים והעיירות שהקיפו את יפו. חלק מהישובים נהרסו וחלקם יושבו בהמשך על ידי עולים יהודים.
 
התקדמות ההגנה וכיבוש סלמה ויאזור גרמה לנטישת כפרים נוספים באזור.
 
עם נפילת יאזור נטשו הערבים גם את [[בית דג'אן]], בו התגוררו לפני המלחמה כ-30003,000 תושבים. בסוף אפריל 1948 עברו אלה, בחסות המשטרה הבריטית, ל[[רמלה]], ונטישתם הושלמה ב-1 במאי.{{הערה|שם=גלבר|[[יואב גלבר]], '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, עמ' 108, 163, 176 ו-291}}{{הערה|{{דבר||מנוסת בהלה של הערבים באזור יפו נמשכת|1948/05/02|00401}}}}. הכפר נכבש ב-25 במאי 1948 על ידי חטיבת אלכסנדרוני על-מנת למנוע הפרעות בדרך לירושלים. על אדמות הכפר הוקמו בהמשך היישובים [[בית דגן]], משמר השבעה, גנות, חמד וכן מספר שכונות של [[ראשון לציון]].
המבצע הוביל לבריחת רוב התושבים הערבים של יפו והישובים האחרים. כדי למנוע את עזיבת התושבים, הטילה "הועדה הלאומית הערבית" ביפו מס מיוחד על היוצאים. לאחר שהעזיבה לא קטנה, איימה המליציה העירונית בהחרמת רכוש העוזבים ואף בעונש [[מוות]]{{הערה| יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 146}}. למרות זאת רוב תושבי העיר נמלטו דרך הנמל והפליגו בעיקר ל[[ביירות]] ול[[עזה]]. מאוכלוסייה של כ-70,000 אלף ערבים לפני המלחמה נשארו בעיר כ-4,000 ערבים בלבד, 1400 מהם גברים, מכל שכבות החברה{{הערה|יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, עמ' 404}}. אלפי תושבים אחרים עזבו את הכפרים והעיירות שהקיפו את יפו. חלק מהישובים נהרסו וחלקם יושבו בהמשך על ידי עולים יהודים.
בדיווח מ-30 באפריל נמסר כי תושבי [[יהודייה (עבאסייה)|יהודייה]], כפר גדול בן כ-5,600 תושבים, עזבו את הכפר.{{הערה|{{דבר||מנוסת הבהלה של הערבים מאזור יפו נמשכת|1948/05/02|00401}}}}{{הערה|[[בני מוריס]], '''[[לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949]]''' {{אנגלית}}, עמ' 217. ניתן לצפייה ב[[גוגל ספרים]]: http://books.google.co.il/books?id=uM_kFX6edX8C&printsec=frontcover&dq=benny+morris&q=&hl=en#v=onepage&q=benny%20morris&f=false}} הכפר נכבש מאוחר יותר ב[[מבצע דני]] ב-10 ביולי 1948. על חורבות הכפר הוקמה העיר [[יהוד]], ואדמותיו סופחו גם ליישובים סביון, מגשימים, גני תקוה וגני יהודה.
 
==הנצחה==