הבדלים בין גרסאות בדף "מבצע חמץ"

נוספו 39 בתים ,  לפני 11 חודשים
(←‏רקע: עוד רקע על יפו והמצב לפני המבצע)
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[יפו]], [[תל אביב במלחמת העצמאות]]}}
 
יפו, בה חיו לפני המלחמה כ- 90,000 תושבים ערבים, הייתה העיר הערבית הגדולה בישראל, ולה גבול ארוך למדי עם תל-אביב וערים נוספות. עם פרוץ החלק הראשון של מלחמת העצמאות, יום אחרי [[כ"ט בנובמבר]], הותקפו שכונותיה ושכנותיה הדרומיות של תל אביב, [[רמת גן]], [[בת ים]], [[מקווה ישראל]], ושכונות מולדת וגרין שבפאתי [[חולון]] בירי צלפים, [[מקלע]]ים ומרגמות מעמדות של ערבים ביפו ובנותיה. ירי זה קטל במהלך 5 החודשים שעברו עד למבצע, עשרות יהודים ופצע מאות. הירי הצליח גם לשתק חלקים ניכרים מדרום תל אביב. אלפי פליטים יהודים, שנאלצו לנטוש את בתיהם, שוכנו במוסדות ציבוריים ובבתי-ספר. נוסף לנזקים אלה, נוכחות הכוחות הערבים והמתקפות ריקתו כוחות רבים של ההגנה והפלמ"ח שנדרשו לשם הגנת תל אביב והישובים הסמוכים. {{הערה|[http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1706 כיבוש יפו], אנציקלופדיה יהודית, דעת- לימודי יהדות ורוח, מכללת הרצוג- גוש עציון}}
 
ב-8 בדצמבר [[קרב שכונת התקווה|התקיפו]], כ-400 לוחמים ערביים, שיצאו מ[[סלמה (יפו)|סלמה]], בפיקודו של [[חסן סלאמה]] את [[שכונת התקווה]]. עד ינואר 1948, היוו הכפרים הערביים אשר ממזרח ליפו, [[אל ח'ירייה]], [[סקיה]], [[יהודייה (עבאסייה)|יהודייה]], [[יאזור]] וסלמה איום על התחבורה היהודית מתל אביב לחולון ומשם לירושלים ולמושבות הדרום בואכה [[נגב]]. התחבורה שבה והותקפה מ[[אבו כביר]] ו[[א-ריש]].{{הערה|{{דבר||3 ערבים נהרגו בתל א-ריש|1947/12/23|00110}}}} עקב כך הוסטה בינואר 48 התחבורה לנתיב חדש - [[דרך הביטחון]], בשולי השכונות הדרומיות של תל אביב (כיום [[דרך בן-צבי]]). דרך זו שימשה את תחבורת [[היישוב]] היהודי עד כיבוש האזור במבצע חמץ.