ויליאם הכלר – הבדלי גרסאות

הכלר נולד בעיר [[בנארס]], ב[[הודו הבריטית]], לאב גרמני שהיה [[מיסיונר]] [[נצרות אוונגלית|אוונגליסטי]]-אנגליקני ולאם בריטית. ב-[[1854]] שבה המשפחה ל[[לונדון]] וב-[[1866]] עברה ל[[קרלסרוהה]]. הכלר, כמו אביו, היה אף הוא למיסיונר במסגרת [[החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים]]. בשנים [[1870]]–[[1871]] שירת ב[[צבא האימפריה הגרמנית]] כאיש כמורה וסיוע רפואי בעת [[מלחמת צרפת-פרוסיה]].

 

 

ב-[[1881]] שב ללונדון ונתקל ביהודים פליטי "[[הסופות בנגב]]" (כינוי ל[[פוגרום|פוגרומים]] שנערכו החל באפריל 1881 ועד מאי [[1882]] ביהודי דרום-מערב [[האימפריה הרוסית]]). מראה הפליטים וסיפורם זעזעו אותו. בתחילה עסק בפעילות הומניטרית בניסיון להשיג לפליטים זכויות התיישבות ב[[ארץ ישראל]] או באנגליה, אך אט אט החל להתעניין בנושא ולנסות להבינו באופן רחב. ניסיון זה השתלב בחזון הנבואי של הציונות הנוצרית, לפיה גאולת העולם ו[[הביאה השנייה]] תלויות בגאולת עם ישראל. הוא נסע בעצמו לבקר ב[[קישינב]], [[מוהילב]] ו[[אודסה]] ונפגש עם [[יהודה לייב פינסקר]] ואנשי תנועת [[ביל"ו]], להם הבטיח סיוע כספי מ"החברה הנוצרית האנגלית". במקביל חיבר את החיבור המיסטי "שיבת היהודים לארץ-ישראל על פי הנביאים". בו טען, תוך הסמכות על נבואה מימי [[הח'ליף עומר]] כי "אחרי 42 ירחים נבואיים, שהם 1260 שנה, תוחזר ארץ-ישראל ליהודים, משמע ב-1896-1898"{{הערה|שם=herzel|יומני הרצל, 10.3.1896}}.