רפעת אל-אסד – הבדלי גרסאות

אסד נולד בשנת [[1937]] למשפחה [[עלווים|עלווית]], שבע שנים לאחר הולדת אחיו הבכור, בכפר [[קרדאחה]] הסמוך לעיר החוף הסורית [[לטקיה]]. בשנת [[1952]] הצטרף אסד ל[[בעת' (סוריה)|מפלגת הבעת']] הסורית בהנהגתו של [[מישל עפלק]], במידה רבה בעידודו של חאפז, שהיה חבר בתנועה מנעוריו. את שירות החובה שלו בצבא מילא בשנות האיחוד הסורי-מצרי (איחוד ה[[קע"מ]], [[1958]]-[[1961]]). למן שחרורו ועד לשנת [[1963]] עבד במשרד הפנים. במרץ [[1963]] ביצעה הוועידה הצבאית של מפלגת הבעת' הפיכה צבאית שבעקבותיה תפסה את השלטון, ורפעת, כחבר במפלגה, נשלח לאקדמיה הצבאית בעיר [[חומס]]. עם סיום לימודיו שירת אסד בצבא הסורי, כשאחיו חאפז פיקד על [[חיל האוויר הסורי|חיל האוויר]].

 

 

שנות השישים המאוחרות עמדו בסימן מאבק שלטון בין חאפז אל-אסד ושליטה בפועל של סוריה, [[סלאח ג'דיד]]. ב"חזית הצעירה" נאבקו רפעת ויועצו של ג'דיד לענייני מודיעין, [[עבד אל-כרים אל-ג'ונדי]]. העוינות בין השניים התפתחה לאחר שרפעת גילה כי אל-ג'ונדי מבקש להתנקש באחיו. הוא שכנע את חאפז כי עליהם לעצור את ג'ונדי או להורגו. לקראת סוף פברואר [[1969]] ביצעו האחים לבית אסד הפיכה צבאית למחצה ב[[דמשק]], במהלכה הופעלו כוחות [[חיל שריון|שריון]] במרכז העיר ועורכי העיתונים [[א-ת'ורה]] ו[[אל-בעת']], שתמכו בג'דיד ובג'ונדי, נעצרו. לאחר מכן רפעת עצר כמה ממקורביו של ג'ונדי. הלה [[התאבדות|התאבד]] ב-[[2 במרץ]] [[1969]], כדי להתחמק ממעצר או מהשפלה בידי רפעת וחאפז. חאפז ביצע הפיכה משלו ב-[[17 בנובמבר]] [[1970]], במהלכה נעצרו סלאח ג'דיד והנשיא אתאסי. לאחר ההפיכה, אשר זכתה לכינוי "מהפכת התיקונים", הופקד רפעת על השליטה הביטחונית ב[[דמשק]] וסביבותיה.

 

==הפיכה צבאית כושלת==

 

 

רפעת סירב להכיר בכך, וב-[[30 במרץ]] [[1984]] הורה ל[[פלוגות ההגנה (סוריה)|פלוגות ההגנה]] בפיקודו, אשר מנו בשלב זה כ-55,000 חיילים בנוסף ל[[טנק]]ים, [[ארטילריה]] ו[[מטוס קרב|מטוסי קרב]], להיערך בנקודות אסטרטגיות סביב דמשק בהן ניתן יהיה להפגיז את העיר. נאמניו של אסד, ביניהם מפקד ה[[קומנדו]] הסורי [[עלי חיידר]] וראש המשמר הנשיאותי [[עדנאן מח'לוף]], ניצבו מול כוחותיו של רפעת. עם זאת, הצדדים לא הגיעו לידי התנגשות אלימה; בעקבות פגישה מתוחה בין האחים (במהלכה קרא חאפז לאחיו: "האם אתה מבקש להפיל את המשטר? ובכן, הנה אני, אני המשטר!"), הוסכם כי רפעת לא ייעצר או יוצא להורג (בניגוד לקצינים מרדניים אחרים בהיסטוריה המודרנית של סוריה), אלא ייצא את גבולות המדינה לבלי שוב.