כנסיית הדורמיציון – הבדלי גרסאות

'''כנסיית דורמיציון''' (פירוש המילהnהמילה "שינה", או "תרדמה") היא [[כנסייה]] של המסדרמסדר ה[[בנדיקטינים|בנדיקטיני]], הממוקמת על [[הר ציון]], ב[[ירושלים]], בקרבת [[שער ציון]], ו[[קבר דוד]], ובסמוך לחומה הדרומית של [[העיר העתיקה]]. לפי אחת המסורות, הכנסייה ניצבת במקום בו נרדמה [[מרים, אם ישו]] לשנת הנצח (dormitio ב[[לטינית]] פירושו 'לישון', ובהשאלה כך מכונה המוות אצל ה[[נצרות קתולית|קתולים]] וה[[נצרות אורתודוקסית|אורתודוקסים]]). יש הטועים וקושרים את שם הכנסייה עם מיקומה על הר ציון, אולם אין קשר בין הדברים. בשנת ב-[[1998]] שונה שם הכנסייה על ידי המסדר ל'האגיה מריה סיון' (Hagia Maria Sion).

[[הברית החדשה]] לא מספרת מה עלה בגורלה של מרים, וכך התפתחו מסורות שונות אודות קורותיהאודותיה. מותה ו[[חג עליית מרים|עלייתה של מרים לשמיםהשמיימה]] מתוארים בחיבור [[הספרים החיצוניים|אפוקריפי]] "הירדמות מרים" מהמאה השנייה. לפי חיבור זה, היא לא מתה כדרך כל אדם, ותחת זאת נפלה עליה תרדמת נצח, שלאחריה הובאה למנוחתה - ומשם נאספה לזרועות בנה בשמים. אחת המסורות מציגה את הר ציון כמקום בו הלכה מרים לישון את שנתה האחרונה, ממנה לא התעוררה.

לפימסורת המסורת ה[[נצרות|נוצרית]] מריםאחת גורסת שמרים קבורה ב[[קבר מרים]] ב[[נחל קדרון]] לרגלי [[הר הזיתים]].; על פי מסורת אחרת, מרים לא מתה בירושלים, אלא יצאה ממנה לאחר צליבת בנה. על פילפי מסורת זו היא הקימה את ביתה ליד העיר [[אפסוס]], שבמערב [[אנטוליה]] ושם נפטרה. האתר ניצבהניצב על ראש הרההר מדרום לשרידי אפסוס, והוא ידוע כ[[בית האם מרים]] (Meryem Ana Evi).

לנצרות זיקה להר ציון עוד מימי [[הקיסרות הביזנטית]] - עדויות מן [[התקופה הביזנטית בארץ ישראל]] מלמדות על כנסיות ומנזרים שנבנו בהר ציון, כשהבולטת בה היאהייתה כנסיית ציון הקדושה (האגיה ציון) ששרידיה נחשפו במהלך בניית כנסיית הדורמיציון. בתקופה זו החלו להיקשר בהרלהר ציון מסורותהמסורות הנוצריות אשר מקמושמיקמו בו את ביתו של [[כייפא]] הכהן הגדול, את אירוע התכחשותו של [[פטרוס הקדוש]] ל[[ישו]], ועוד.

ה[[ירושלים בתקופה העות'מאנית|עות'מאנים]] בנו אמנם את [[חומות ירושלים]], אך הותירו את הר ציון מחוץ לתחומילחומות העיר. בעקבותעקב כך הפך הר ציון לאתר קבורה נוח ליושבילתושבי העיר הנוצרים, המוסלמים והיהודים. בבמהלך [[המאה ה-19|מאה ה-19]], עם שיפור היחס כלפי בני הדתות שאינן הלא-מוסלמיות והחלת חוקי ה[[קפיטולציות]], שבו הנוצרים להרלבנות בהר ציון ובנו בו מבני דת רביםשונים.

הכנסייה הוקמה על שטח שבעבר שימש כבית-קברות פרוטסטנטי. ברוב המקורות, כגון ספרו של [[זאב וילנאי]] "ירושלים, העיר העתיקה וסביבתה" ו"ירושלים החדשה בראשיתה" מאת פרופסור [[יהושע בן אריה]], מצוין כי את השטח נתןניתן על ידי ה[[סולטאן]] [[עבדול חמיד השני]] ל[[וילהלם השני, קיסר גרמניה|קיסרקייזר הגרמני וילהלם השני]] כמתנה בעת [[מסע וילהלם השני לארץ ישראל|ביקורו של זה האחרון בארץ הקודש]] בשנת [[1898]].

גרסה נוספתשניה לדרך בה הגיע שטח האדמה לידי הכתר הגרמני מופיעה במחקר בירחון הפלסטיני המקוון "Jerusalem Quarterly". על פי המחקר, המתבסס על רישומי רשם בית המשפט העות'מאני של ירושלים, בנובמבר [[1891]] רכש סגן הקונסול הגרמני חלקה ששטחה 2,137 מטר מרובע בהר ציון, בסמוך ל[[קבר דוד]] בחלק הדרומי של [[העיר העתיקה]]. על פי הרישומים שילם הכתר הגרמני 3,000 לירות זהב צרפתיות, סכום נכבד באותה עת. תיק העסקה ב[[ארכיון]] רשם בית המשפט עתיר במסמכים המצביעים כי ההליך ארך זמן רב, מאחר שהחלקה שנרכשה הייתה בבעלותם של מספר גורמים ואנשים פרטיים.

ביום [[20 באוקטובר]] [[1898]] שלח הקיסר וילהלם השני מברק לאפיפיור [[לאו השלושה עשר]], ובו בישר לו על קבלת המגרש במרומי הר ציון לידיו, וכן הצהיר על כוונתו להעביר את המגרש לידי המוסדותלמוסדות הגרמנים -קתוליים על מנת שיוכלובמטרה להקים עליו כנסייה ו[[מנזר]].; באותו יוםאז הועבר המגרש בטקס חגיגי לידי ארגון 'אגודה גרמנית של ארץלארץ הקודש' (Deutscher Verein vom Heiligen Lande) כמחווה מטעם הכתר הגרמני.

על פי רישומי רשם בית המשפט העות'מאני של ירושלים, לכנסייה ניתן רישיון בנייה בחודש [[מרץ]] [[1901]], וזאת לבקשת השגריר הגרמני, שישב ב[[איסטנבול]]. אישור הבנייה כלל הקמת מבנה שמידותיו 60X60X38 [[מטר]]ים, וגובהו שלוכן [[מגדל פעמונים|מגדל הפעמונים]] בגובה 47 מטר. כן ניתן גם היתר לבניית מבנה נוסף בצמוד למבנה זה, שנועד לשמש כבית הארחה למבקרים ולנזירים ששוהיםהשוהים במקום. גודלו של מבנה זה היה 100X93X12 מטר. באישור הבניה נקבע כתנאי, כי בין הכנסייה העתידה לקום על השטח ובין מבנה [[קבר דוד]], תפריד דרך שרוחבה שלושה מטרים ואורכה 55 מטרים.

[[אבן פינה|אבן הפינה]] לכנסייה הונחה בטקס חגיגי ב-[[7 באוקטובר]] [[1900]]. תכנון המבנה ובנייתו הופקדו בידי [[היינריך רנרד]] (Heinrich Renard), [[אדריכל]] בעל שם מהארכידוכסות שלמארכידוכסות [[קלן]], שתכנן כבר בניינים בחבל ה[[ריין]]. בתכנון הוא נעזר באדריכל הטמפלרי-ירושלמי, תושב ירושלים, [[תיאודור זנדל]]. במהלך עבודות הבניה נתגלו באתר שרידים של כנסייה [[האימפריה הביזנטית|ביזנטית]] שזוהתה בשםככנסיית 'ציון הקדושה' (Hagia Sion). כנסייה זו נהרסה בשנת ב-[[1099]] במהלך [[המצור על ירושלים (1099)|המצור הצלבני על ירושלים]].

בתכנון הכנסייה השתמש רנרד בתצלומים מרחוק ובתצלומי פנורמה, על מנת להבטיח יחסים מתאימים בין המבנה העתידי של הכנסייה, חומת העיר העתיקה ומגדל המבנה המיוחס לקבר דוד המלך. רנרד שילב בתכנון הכנסייה מאפיינים של '[[אר נובו]]', כמו הגג המדורג, ומאפייניםוכן מאפיינים של בנייה מקומית, כפי שניתן לראות בכיפת האבן המקומית שסגנונה מקומי-מסורתי. הוא עשה זאת מתוך הערכה לתכונות הדקורטיביות של ה[[אבן ירושלמית]], המשמשת באופן מסורתי לבניין בברחבי [[ירושלים]].

הנזירים הראשונים הגיעו מגרמניה במהלך שנת ב-[[1906]], וב-[[10 באפריל]] [[1910]] הושלמה סופית מלאכת הבניה באופן רשמי, בטקס [[חנוכת בית]] שנחגג ברוב פאר, כאשר כש-700 עולי רגל ונכבדים גרמנים קתולים ופרוטסטנטים הגיעו לארץ הקודש לכבוד החגיגות. בין החוגגים היו נסיכים קתולים מ[[ממלכת בוואריה]] ונסיך ונסיכה [[פרוסיה|פרוסיים]] שהיו נציגים רשמיים של המלוכההממלכה הגרמנית המאוחדת. גם נכבדים מקומיים נכחו בטקס, ובהםבהם [[הפטריארכיה הלטינית|הפטריארך הלטיני]] של העיר ירושלים, [[בישוף|בישופים]], ראשי מנזרים בארץ הקודש ואורחים רמי מעלה אחרים. מן החגיגה שלחו ראשי 'איחוד הגרמנים בארץ הקודש' [[מברק]] תודה וברכה לקיסר וילהלם השני.

במהלך [[מלחמת השחרור]] היההפך אזור הר ציון ל[[שדה קרב]] בין חיילי [[צה"ל]] וחיילים [[ירדן|ירדניים]] שהתבצרו על החומה. כתוצאה מהקרבות נגרם נזק לכנסייה. מגדל הפעמונים נתפס על ידי צה"ל ושימש כנקודתכעמדת תצפית עד לכיבוש העיר העתיקה ב[[מלחמת ששת הימים]].