פטרוס – הבדלי גרסאות

'''פטרוס הקדוש''' (במקור: '''שמעון בר יונה''', ? - [[29 ביוני]] [[67]] או [[13 באוקטובר]] [[64]]), היה אחדבכיר מ
[[שנים-עשר השליחים|שנים עשר שליחיו]] של [[ישו]] המוזכרים ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]], והוא נחשבונחשב ל[[אפיפיור]] הראשון. הוא ידוע גם בשם "'''כיפא'''", המקבילה ה[[ארמית]] ל"פטרוס" (סלע, צור). על שמו הוקמה [[בזיליקת פטרוס הקדוש]] ב[[קריית הוותיקן]] שברומא. בעולם הנוצרי ישנם מעל 700 שמות שונים הנגזרים משמו של פטרוס.{{הערה|1=[http://www.surnamedb.com/Surname/Peterson מאמר על שם המשפחה פטרסון]}}

השם פטרוס (Petrus) ניתן לו כאשר הכריזכשהכריז לראשונה כי ישו הוא ה[[משיח]] ובנו שלובן ה[[אלוהים]]. ישו ענה: "אשריך שמעון בר־יונה, כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים. וגם אני אומר לך כי אתה כיפא (ב[[יוונית]]: Πετρος - פטרוס) ועל הצור (ביוונית: πετρα - פטרה) הזה אבנה את קהילתי ושערושערי שאול לא יגברו עליה" ([[הבשורה על-פי מתי|מתי]] ט"ז 17–19).

פסקה זו מופיעה בכל [[ספרי הבשורה]], אך רק [[מתי]] מוסיף שפטרוס יקבל לידיו את "מפתחות מלכות השמים". זו הסיבה לכך שניתן לזהות ביצירות אמנות רבות זוג מפתחות בידיו של פטרוס: מפתח זהב המסמן את מלכות השמיים (פונה לעיתים קרובותלרוב כלפי מעלה) ומפתח ברזל או כסף, המייצג את מלכות הארץ (ומצביע מטה). מאפיין בולט נוסף של פטרוס, המופיע ביצירות אמנות רבות, - הוא זקנו האפור, המסמל את היותו הקשיש והבכיר שבשליחים.

מקורם שלמקור מרבית הפרטים הידועים על פטרוס הוא בברית החדשה. שמעון בר-יונה, [[דייג]] יהודי, יליד [[בית צידה]], הצטרף לישו לאחר שפגש בושפגשו בעת שדג ב[[הכנרת|כנרת]] עם אחיו, [[אנדראס הקדוש|אנדריאס]] (מתי ד:18-22; מרקוס א: 16-20; לוקאס ה:1-10; יוחנן א:40-42).

ספרי הבשורה מתארים את ישו מרפא את חמותו של שמעון, בביתם אשר ב[[כפר נחום]] (מתי ח:14-17; מרקוס א:29-31; לוקאס ד:38-41). מכך ניתן להסיק ששמעון היה נשוי, אף כי שמה שלשם אשתו אינו מוזכר בספרי הבשורה. על פי מסורות מסוימות, אף היה אב לבת.

ספרי הבשורה מציינים שישוכי ישו צפה מראש שפטרוס יתכחש להיכרותו עמו לאחר שייעצר. על פילפי [[הבשורה על פי מתי]], בבזמן [[הסעודה האחרונה|סעודה האחרונה]], חזה ישו כי "כלכם תכשלו בגללי הלילה". לכך פטרוס ענה לו: "אם הכול יכשלו בגללך, אני לעולם לא אכשל!". ישו ענה,השיב "אמן אומר אני לך כי בלילה הזה, בטרם יקרא התרנגול, שלוש פעמים תתכחש לי". לאחר מעצרו שלמעצר ישו, פטרוס אכן התכחש להכרותולהיכרות עמועימו, על מנת שלא ייעצר אף הוא. כאשר שמע את קריאת ה[[תרנגול]], נזכר בדבריו של ישו, [[חרטת פטרוס|התחרט]] ו"בכה בכי מר". (מתי כ"ו:31-35, 69-75; מרקוס י"ד:26-31, 66-72; לוקאס כ"ב:31-34, 54-62; יוחנן י"ח:15-18, 25-27.)

מחבר הספר "[[מעשי השליחים]]" תיאר את פטרוס כדמות חשובה בימיה הראשונים של הנצרות, שני רק ל[[פאולוס]]., פטרוסוהוא הנהיגשהנהיג את בחירת מחליפו של [[יהודה איש-קריות|יהודה איש־קריות]] (1:15);. הואפטרוס נשפט פעמיים, עם יוחנן, על ידי ה[[סנהדרין]] (4:7-22; 5:18-22); הוא נסע למסע הטפה ב[[לוד]], [[יפו]] ו[[קיסריה]] (9:32-10:2); והואהוא גם נכח באספתבאסיפת [[ירושלים]], שם טעןהטיף פאולוס למען המרת דתם של הלא־יהודים.

ניתן ללמוד מכתביהמכתבי הנצרות הקדומים של הנצרות כי פטרוס היה אחד מחבריה החשובים ואף המוביליםוהמובילים של הכנסייה הקדומה. ניתן גם להבין ממרבית הבשורות כי פטרוס היה התלמיד המועדף על ישו. מאחר שאין בבשורה על פי מתי כל איזכור לפטרוס לאחר בגידתו, יש חוקרים הטוענים כי מתי ראה בפטרוס דווקא כופר.

לאחר שמחברו שלשמחבר "מעשי השליחים" הפנה את תשומת לבו מפטרוס למעשיו של פאולוס, נעלמו עקבותיו של פטרוס. ברור למדימסתבר שהוא חי ב[[אנטיוכיה]] לתקופתתקופת מה, שם לא רק פגש בפאולוס ([[האיגרת אל הגלטים]], 2:11), אלא גם נתמנה ל[[בישוף]] העיר, ולפיכך ל[[פטריארך]] של אנטיוכיה. יש חוקרים המפרשים את אזכורואיזכורו של פטרוס באיגרת הראשונה אל הקורינתים 1:12 כהוכחה לכך שפטרוסשהוא ביקר ב[[קורינתוס (עיר)|קורינתוס]].

על פי המסורת הנוצרית, הפך בסוף חייו לבישוף הראשון של רומא ולאפיפיורומכח זה לאפיפיור הראשון. בשנת [[67]] לספירה נתפס על ידי הרומאים ו[[צליבה|נצלב]]. לפי המסופר,המסורת הוא נצלב לבקשתו הפוך עם ראשו כלפי מטה, להיבדל מתוך כבוד מישו מורהו. לכן הצלב ההפוך נקרא "צלב פטרוס".

פטרוס הולך לישון על גג [[בית שמעון הבורסקאי|ביתו של שמעון הבורסקאי]] ושם הוא חולם על אוהל עם חיות לא כשרות. נשמע קול בוקע מהשמים שפוקד עליו לאכול; פטרוס מסרב שלוש פעמים לקול, כימהיות האוכל אינולא כשר. ואז אומר הקול: "את אשר טיהר האלוהים אתה אל תטמאנו". כששמעון מתעורר, הוא מבחין באנשים עומדים לצד מפתן דלתו. אלו אנשי שר המאה הרומאי [[קורנליוס שר המאה|קורנליוס]] הרומאי, שבאו להזמינו לביתולמעונו שבקיסריה. פטרוס מבין אז מבין כי עליו להפיץ את הנצרות גם בקרב הגויים, כי לא מוטל עליו להטיל אתלכפות שמירת הכשרות על מאמינים שאינם יהודים, ולכן אין הדבר מהווה מחסום. הדבר עורר התנגדותהתנגדותם של מ[[פרושים]]-נוצרים שדרשו לחייב את הגויים לשמור את התורה לצד אמונתם בישו. מאוחר יותר, לפי המסופר ב[[האיגרת אל הגלטיים|איגרת אל הגלטיים]], נרתע פטרוס משליחיו של [[יעקב הצדיק]] (אחי ישו ופטריארך ירושלים) ושב לאכול בנפרד מן הנוצרים הערלים, ועל כך [[מתייהדים (נצרות)|נזף בו פאולוס]].

במספר ציורים מפורסמים מופיע חלום אחר של פטרוס, ובובו הוא חולם שמלאךכי מלאך מגיע לכלא בו הוא אסור בירושלים.; המלאך מפיל שינה על השומרים ומשחרר את פטרוס. כאשרכשפטרוס פטרוסהקיץ התעוררהוא מצא עצמו משוחררחופשי מחוץ לכלא. מקורו שלמקור סיפור הנס הזה ב"מעשי השליחים" 12-1-7.

הברית החדשה כוללת שתי איגרות שנכתבו על ידי פטרוס, [[איגרת פטרוס הראשונה]], ו[[איגרת פטרוס השנייה]]. ישנם כמה כתבים, אשר מעורריםשמעוררים ספקות עלאם זהאכן שפטרוספטרוס הוא מחברם, או שנכתבו עלאודות פטרוס. הם כוללים:

פטרוס נחשב ה[[בישוף]] הראשון של אנטיוכיה, ומאוחר יותר הבישוף של רומא, לכן נחשבומכאן גם ה[[אפיפיור]] הראשון.

באותה עת האפיפיור היה רק ראש הקהילה הנוצרית, וכיוםבימינו - הקהילה גדלה לדת שלמה. לכןוכך האפיפיורים נחשבים ליורשיולממשיכיו של פטרוס ובעליוליורשי סמכויותיו וזכויותיו.: הם עונדים על אצבעם את טבעת הדייג, שמציינת את פטרוס כדמות הצדיק הדייג, בעל המפתחות למלכות השמיים, שקיבלאותם מישוקיבל מידי ישו. לכן המפתחות הןהם עד היוםימינו הסמל לסמכויותיו של האפיפיור. [[בזיליקת פטרוס הקדוש]] נבנתה בנקודהבאתר שבהשבו נצלב. תחת המזבח העיקריהראשי ישנו עוד מזבח המוקדש לפטרוס.

בחפירות ארכאולוגיות שנעשו בבזיליקת סנט' פטרוס שברומא נתגלה חדר קבורה שבו היה קבור שלד אחד, אך ללא רגליורגלים. ישנםיש ארכאולוגים המשערים שהשלדכי השלד הוא שלדו של פטרוס, מכיוון שהתקופהשהקבר המשוערכתתוארך לקבר היאלתקופה בין שנתהשנים 60 לשנת- 70 לספירה, והמקוםוהאתר הוא בזיליקת פטרוס הקדוש. על פי גרסה זו, במטרהכדי להביא את הגופה לקבורה במהירות מחשש שתאבד, נכרתו רגליו של הקדוש הנצריהנוצרי שנצלב הפוך. והעובדהראייה הקובעתנוספת היא העובדה שהייתה בקבר רצועת טיח שיש עליוועליה חריטה יוונית שבהעם כתובהכיתוב: "PETROS ENI", כלומר: "פטרוס נמצא שם".

עם זאת כנסיות רבות ברחבי העולם (איטליה, צרפת, גרמניה, ארצות הברית, ישראל) טוענות כי ברשותן חלקי גופה של פטרוס, (ואפילו ניתן לרכוש חלקי גופה ב-E-Bay), כמו למשלכדוגמת [[בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו|כנסיית סנט ג'ובאני אין לאטראנו]] ברומא, מקום מושב האפיפיורות במשך מאות שנים; טוענתלפי כיהטענה מצויה ברשותה גולגולת של פטרוס, ששמורההשמורה אצלהשם למעלהמעל מ-1000 שנה. בשנת ב-[[1953]] נתגלה בהר הזיתים (אז תחת שלטון ירדני) [[בית קברות]] עתיק, על ידי הארכאולוג [[בלרמינו בגאטי]] עם גלוסקמאות רבות הנושאות סמלים ושמות של נוצריםנוצריים קדומים.; באחתאחת הגלוסקמאותמהן מצויןנושאת שמו העברי של פטרוס: "שמעון בר יונה". גלוסקמה זוהגלוסקמה נמצאת היום בכנסיית ההלקאה בירושלים.

המקור היהודי הקדום הידוע המתייחס לפטרוס הוא [[ספר חסידים]], שם{{הערה|1=סימן קצ"א במהדורת מוסד הרב קוק}} מכונה פטרוס "צדיק שטעו אחריו רבים ומצוה לכנותו 'פטר חמור'".{{ש}} יחס דומה מוצאים בספרי מדרשים שונים, שם מתואר שמעון כיפא כשליח של [[חז"ל]] שיעודו לנתק את הנצרות מהיהדות. לפי אותם מדרשים, בראשית הנצרות ראו חז"ל ראו צורך לנתק את היהדות מהנצרות ולשם כך גייסו את שמעון כיפא. חכמי אותו דור לקחו אותו לבית המקדש ושם נשבעו לו שהם מקבלים עליהם את כל העוונות שהוא יעשה. לפי אותה מסורת, שמעון כיפא קיבל את השליחות ועמד בה בהצלחה: הוא הרחיק את היהדותהנצרות מהנצרותמן היהדות (למשל, העביר את יום המנוחה מיום שבת ליום ראשון), והציל יהודים מאלימות, למשל בקובעו את הקביעה שכאשר נוצרי מוכה על ידי יהודי - עליו להפנות את הלחי השנייה.{{ש}}

לפי אותן מסורות, השם "כיפא" (סלע בארמית) הגיע מכך ששמעון כיפא התבודד על סלע ברומא, שם כתב פיוטים ושלח אותם לחכמי ישראל שבאותו דור. {{ש}} יש המונים בין פיוטים אלו את [[נשמת כל חי]] ואת הפיוט [[אתן תהילה]] הנאמר ב[[יום הכיפורים]].{{ש}} עם זאת, ישנםיש ששללוהשוללים בתוקף טענות אלו, ביניהם ה[[מחזור ויטרי]]{{הערה|סדר ליל פסח לרש"י}} שכתב ש"כל האומר דבר זה, כשיבנה בית המקדש יביא [[חטאת]] שמנה".{{ש}}

גם ב[[ספר תולדות ישו]], מתואר פטרוס כדמות חיובית מבחינת היהודים.

כמו כן,בנוסף יש המזהים אותואת פטרוס עם החכם בן פטורא,{{הערה|ספר חסידים, סימן קצ"א}} המוכר ממאמרו בתלמוד {{ציטוטון|שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם - מתים, ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב. '''דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירוחברו.''' עד שבא ר' עקיבא ולימד: "וחי אחיך עמך", חייך קודמים לחיי חבירךחברך.|[[תלמוד בבלי]], [[מסכת בבא מציעא]] [[S:בבא מציעא סב א|סב א]]}}