הבדלים בין גרסאות בדף "תולדות מלחמת העצמאות (ספר)"

המערכות הצבאיות נמשכו. בצפון, ההגנה על השיירות ל[[יחיעם]] וכל הגליל המערבי - אזור אשר לפי תוכנית החלוקה אמור היה להיות בתחום המדינה הערבית. כן, נמשכו ההתקפות על התחבורה לגוש עציון. שיירת האספקה לגוש נעצרה בשובה ליד [[שיירת נבי דניאל|נבי דניאל]] וחלק ניכר של מכוניות המשא שעמדו לרשות המובילים אבדו. היה קרב על המעבר של [[שיירת חולדה]] לירושלים. לכשלונות האלה הייתה תוצאה חיובית שאורי מילשטיין מגדיר: "נטישת האסטראטגיה הפאבינית". עד אז הנהגת היישוב דגלה במלחמת מגן, בוצעו רק פעולות מ"אין ברירה". המסקנה הייתה שהפתרון היחיד היה נקיטת יוזמות התקפיות. בארבעת החודשים שחלפו היוזמה הייתה רק בידי הערבים.
 
בינתיים בן-גוריון מגלה כי תפקוד המטכ"ל לקוי. הוא מבוסס יותר מדי על עקרונות דמוקרטיים. הרמטהרמטכ"ל של אז, [[יעקב דורי]], היה חסר ניסיון בפיקוד על מבצעים קרביים. הוא היה מהנדס מנאמני בן-גוריון. הוא גם חלה באותה עת. בן-גוריון גם מגלה שאחדים מחברי המטכ"ל אינם מתאימים לתפקידם. ובשדה הקרב שלטה היוזמה והתושיה הטקטית רק של מפקדי השדה. הדרג האסטרטגי הלאומי לא פעל והתוצאה הייתה מספר נפגעים לא קטן. בן-גוריון פעל לשינוי אישי בצמרת במטרה להפוך מיליציה לצבא, עדיין של חובבים אך בדרך למקצועי.
 
המצור על ירושלים הודק. ירושלים הייתה רעבה ונדרש מאמץ להציל אותה. וכך החלו ההכנות ל[[מבצע נחשון]].
 
הוא החל בליל [[5 באפריל|5]]-[[6 באפריל]] 1948 והסתיים ב-[[15 באפריל]]. מטרתו הייתה יצירת ציר מאובטח להעברת שיירות אספקה ותגבורת לירושלים. בן-גוריון טען כי הכנעת ירושלים תהיה מכה אנושה ליישוב היהודי, ולכן יש לצאת למבצע בלי להתחשב בסיכונים. המבצע נועד ליצור ציר מאובטח לעיר, ולשם כך היה צורך בהשתלטות על הכפרים הערביים בין [[חולדה (קיבוץ)|חולדה]] ל[[קריית ענבים]]. בעקבותיו הייתהייתה המערכה על [[הקסטל]] ובסיומה [[פרשת דיר יאסין]]. הייתה זו נקודת המפנה לטובת [[היישוב]] במלחמה עם [[ערביי ישראל|ערביי ארץ ישראל]] בתקופה שלפני הכרזת המדינה, בעוד הצבא הבריטי נמצא בארץ.
 
הכרך הרביעי של תולדות מלחמת העצמאות והסדרה כולה מסתיים ב-9 אפריל 1948, כאשר הנושא האחרון הוא: "הפליטים הערבים: ההתחלה". בשבוע האחרון של אפריל נמנו כבר 150,000 פליטים. הערבים הגזימו בתיאורי הזועות וזרם הפליטים הלך וגבר. בדיון בהנהלת הסוכנות ביום ב-16 אפריל 1948 החלה להשמע נימה אופטימית. הסיכום היה: "לפי הסיכויים, נצליח".
 
[[קטגוריה:ספרי היסטוריה של עם ישראל]]
משתמש אלמוני