אריאדנה סקריאבינה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תמונות - הסבה לעברית, תיקון פרמטרים (תג)
מ הוספת קישור לחסיד אומות העולם
שורה 202:
על-פי דיווחו של לזרוס ל[[אברהם פולונסקי|פולונסקי]] {{אנ|Abraham Polonski}} ב-31 בינואר 1944, חברי שלוש היחידות האלה היו לא-מאורגנים ולא-מאומנים, היה להם מספר קטן של רובים, מעט תחמושת ומעט אמצעי עזרה ראשונה. עם זאת, עם הזמן, תחת פיקודו של לזרוס ולאחר מכן של האוזנר, המצב השתפר. התוכנית היומית במאקי כללה: תפילה, תורנויות, אימונים גופניים, תאוריה צבאית ותרגילים מעשיים, תאוריה יהודית, שיחה על נושאים ציוניים{{הערה|[[#Gueta|גואטה]], עמ' 109.}}. בעיית הנשק נפתרה בכך שהנשים חברות "הצבא היהודי" נשאו אקדחים. במרץ 1944 הצניחו האנגלים כמות גדולה של ציוד וכלי נשק, שהייתה אחד ממקורות הנשק הראשונים של המאקי היהודי. בהמשך הפכו ההצנחות האלה לעניין שבשגרה. רוב חברי "הצבא היהודי" לא נשארו באופן קבוע במאקי. הם חזרו לפעילותם במחתרת לאחר אימונים של שלושה שבועות. רבים מהם נשלחו לעבור את הגבול דרך ספרד כדי להצטרף ללוחמים של [[בעלות הברית]], חלקם הגיעו ל[[ארץ ישראל]]{{הערה|[[#Gueta|גואטה]], עמ' 108—110.}}.
 
ב-1944, ביוזמתו של "הצבא היהודי", שלושת ארגוני ההתנגדות בעלי היחידות הצבאיות — "הצבא היהודי", "[[הנוער הציוני]]" ו"[[תנועת הצופים היהודיים בצרפת|הצופים היהודים]]" התאחדו לארגון אחד בשם "הארגון היהודי למאבק" (OJC — Organization Juive de Combat){{הערה|[[#Gueta|גואטה]], עמ' 128.}}{{הערה|[[#YehudaBenDavid|בן-דוד]], עמ' 119.}}. הארגון הקים חמישה מרכזים של המאקי היהודי: ארבעה באזור ההר השחור, ואחד בכפר [[לה שמבון-סור-ליניון]] במחוז הוט לואר. הבחירה בלה שמבון-סור-ליניון נעשתה מפני שהאוכלוסייה הפרוטסטנטית במקום עזרה ליהודים בהשפעת הכומר [[מגדה ואנדרה טרוקמה|אנדרה טרוקמה]]{{הערה|[[#Gueta|גואטה]], עמ' 110—111.}}, [[חסידי אומות העולם|חסיד אומות העולם]]. המאקי היהודי היו כפופים מבחינה אסטרטגית ל"צבא היהודי", ומבחינה טקטית לארגון המקומי של "הצבא הסודי" של דה גול. ב-15 במאי 1944 הקים "הצבא הסודי" יחידה מיוחדת — Corps Franc {{צר|Corps-franc de la Montagne Noire}}. ב-27 במאי הצטרף ל-Corps Franc מאקי של יהודים בפיקוד לאונס, שהביא תוספת נשק משמעותית. בתחילת יוני, עקב התחושה ש[[הפלישה לנורמנדי|פלישת הצבאות של בעלות הברית לצרפת]] מתקרבת, גדל זרם המתנדבים למאקי מכל הסביבה. עקב כך הוקמה מפקדה של ה-Corps-franc שמנתה שלושה אנשים: סוכן חשאי צרפתי של מחלקת המבצעים המיוחדים אנרי סבנה {{צר|Henri Sevenet}}, קצין צרפתי, רוג'ה מומפזה {{צר|Roger Mompezat}}, וקצין בריטי, ריצ'רדסון. ב-7 ביוני המקום המה מאנשים, והדבר הביא לבעיות לוגיסטיקה ומשמעת. התקבלה החלטה להקים גדודים. קבוצת המאקי היהודית בפיקוד של לאונס הייתה מחלקה באחד הגדודים. ביומן Corps Franc של "ההר השחור" המחלקה הזאת צוינה לשבח על ארגונה, ליכודה ורמת המשמעת בה. הגדודים הציבו מארבים ויזמו התקפות על שיירות גרמניות{{הערה|[[#Gueta|גואטה]], עמ' 112—113.}}.
 
ב-20 ביולי נפתחה מתקפת פתע גרמנית. במטה נהרגו ארבעה לוחמים, בהם אחד המפקדים - סבנה. על אף יתרונם של הגרמנים במספר הלוחמים, שימוש על ידי הגרמנים בשריון והפצצות מן האוויר, אנשי המאקי עמדו בגבורה בקרב וגרמו לאויב אבידות כבדות. הקרב נמשך שתים-עשרה שעות, ללא הכרעה. בראיון של ענת גואטה עם אנרי ברודר, עוזר מפקד המחלקה היהודית{{הערה|[[#Gueta|גואטה]], עמ' 159.}}, התברר שבעת ההתקפה לא הצליחה הקבוצה שעמדה בקווים הקדמיים להילחם. מומפזה {{צר|Roger Mompezat}} (ממפקדי ה-Corps-franc) החליף אותה ביהודים, כיוון שהמשמעת שלהם הייתה גבוהה והמוטיבציה שלהם להתנקם בגרמנים הייתה רבה{{הערה|[[#Gueta|גואטה]], עמ' 114.}}. ב-6 ביוני, יום הנחיתה בנורמנדי, המחלקה היהודית הוסיפה למדים הכחולים כהים סרט כחול-לבן על הכותפות ונקראה, על-פי עדותו של מומפזה, "הגדוד הכחול-לבן". לזרוס כותב שהם קראו לעצמם הגדוד על-שם [[יוסף טרומפלדור|טרומפלדור]]. הגדוד נשא דגל כחול-לבן ללא מגן דוד. חיי היום-יום של הגדוד התנהלו לפי פקודות המפקדה של "הצבא היהודי". במסדר הבוקר הם הצדיעו לשני דגלים — הטריקולור של צרפת, ודגל כחול-לבן. מדי פעם ירד מישהו מהגדוד לטולוז כדי למסור דיווח לפולונסקי{{הערה|[[#Gueta|גואטה]], עמ' 116, 126.}}.