הבדלים בין גרסאות בדף "התרגיל המסריח"

←‏כישלון המהלך: סיפור תמוה המחייב מקור. מחיפוש מהיר מצאתי טענה שיש כמה גרסאות https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4227801,00.html
(הרחבה קלה של הפתיח, תמונה)
(←‏כישלון המהלך: סיפור תמוה המחייב מקור. מחיפוש מהיר מצאתי טענה שיש כמה גרסאות https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4227801,00.html)
לאחר שנפלה ממשלת שמיר הטיל [[נשיא מדינת ישראל|הנשיא]] [[חיים הרצוג]] על פרס להרכיב ממשלה חדשה ב-[[20 במרץ]]. אולם המשא ומתן הקואליציוני נקלע לקשיים: [[הרב שך]], מנהיגה הרוחני של מפלגת [[דגל התורה]], התנגד בחריפות להצטרפות [[מפלגת ש"ס]] לממשלת השמאל, ובכינוס שארגן ב[[היכל הספורט ביד אליהו]] נימק זאת בחשבון ההיסטורי עם השמאל, ועם אנשי ה[[קיבוץ|קיבוצים]] "אוכלי השפנים", כדבריו (בזכות ביטוי זה נודע הנאום כ"[[נאום השפנים והחזירים|נאום השפנים]]"). בעקבות התנגדותו התקיפה של הרב שך, סירב הרב [[עובדיה יוסף]] לאשר למפלגתו, ש"ס, להצטרף לממשלת פרס, ובכך טרף את הקלפים. המפלגה החרדית היחידה שהצטרפה למהלך הייתה אגודת ישראל, אך ביחד איתה עדיין היו לפרס ולמערך רק 60 ח"כים (מערך 39, [[ר"צ]] 10, אגודת ישראל 5, [[חד"ש]] 4, [[מפ"ם]] 3, [[מפלגת שינוי|שינוי]] 2, [[הרשימה המתקדמת לשלום]] 1, [[מד"ע]] 1), ח"כ אחד פחות מן הדרוש כדי לאשר בכנסת את ה[[ממשלה]] החדשה. הח"כ החסר שבא לעזרתם היה חבר הכנסת [[אברהם שריר]], שנבחר לכנסת כאיש [[המפלגה הליברלית הישראלית|המפלגה הליברלית]] שהייתה חלק מן [[הליכוד]]. שריר נמנה עם קבוצה של חמישה ח"כים מן התנועה הליברלית, שב[[פברואר]] 1990 התפצלה מן הליכוד וייסדה מפלגה בשם "[[המפלגה לקידום הרעיון הציוני]]", בראשותו של [[יצחק מודעי]]. במהלך המשא ומתן הקואליציוני עמה, סרבה המפלגה להצטרף לממשלה בראשותו של פרס, אך שריר הסכים לפרוש ממנה לבדו, ובכך להעניק לפרס את הרוב הדרוש.
 
בליל [[11 באפריל]] הציג פרס את ממשלתו החדשה, ולמחרת הייתה הכנסת אמורה לאשר אותה. אולם בבוקרו של יום זה התברר ששניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל – [[אברהם ורדיגר]] ו[[אליעזר מזרחי]], נעדרים מהמשכן. היה זה בעקבות הוראתו של הרבי מליובאוויטש, רבי [[מנחם מנדל שניאורסון]], לחברי הכנסת הסרים למרותו, שלא לתמוך בממשלה הדוגלת במסירת שטחים. בהמשך היום התברר שמזרחי כלל לא נכח במהלך טקס חתימת ההסכם הקואליציוני בין המערך לאגודת ישראל{{מקור}}, ואילו ורדיגר אומנם השתתף בטקס, אך במקום לחתום על ההסכם רק עבר עם העט מעל הנייר{{מקור}}.
 
הצגת הממשלה התבטלה, ופרס נאלץ לבקש מהנשיא הרצוג ארכה על מנת לנסות בכל זאת להרכיב ממשלה. ב-[[26 באפריל]], כשגם בתום הזמן הנוסף שהוקצב לו לא הושגה התקדמות במגעים הקואליציוניים, נאלץ פרס להודיע להרצוג על כשלונו. הנשיא הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על שמיר, וזה אכן הצליח להרכיב [[קואליציה]] שנשענה על מפלגות ה[[שמאל וימין בפוליטיקה|ימין]], המפלגות הדתיות, "[[המפלגה לקידום הרעיון הציוני]]", ח"כ אברהם שריר (שחזר לליכוד לאחר קריאתו הדרמטית של שמיר ב-[[25 באפריל]], שנכנסה ללקסיקון הפוליטי הישראלי: "אברשה, חזור הביתה!"), ח"כ [[יצחק חיים פרץ]], שר הקליטה בממשלה היוצאת שפרש מש"ס וח"כ [[אפרים גור]], שפרש מן המערך. שמיר הציג את [[ממשלת ישראל העשרים וארבע|ממשלתו החדשה]] בכנסת ב-[[11 ביוני]].