שמעון שמיר – הבדלי גרסאות

עם שובו ארצה שימש שמיר כמרצה בחוג למזרח התיכון בעת החדשה באוניברסיטה העברית. ב-[[1966]] עבר לאוניברסיטת תל אביב כמרצה בכיר, שם הקים את החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה בו עיצב את התוכנית להוראת המקצוע הזה בישראל. הוא כיהן כראש החוג במשך שבע שנים. בעת ובעונה אחת הקים את מכון שילוח (היום מרכז משה דיין) ללימודי המזרח התיכון ואפריקה ועמד בראשו בשנים 1966–1973. המכון התפתח כמוסד החלוצי בשטח זה בישראל, תוך שילוב מחקר קונטמפורני והיסטורי. שמיר מונה כ[[פרופסור מן המניין]] בשנת 1979. בשנים 1980–2004 כיהן כמופקד ה[[קתדרה (אקדמיה)|קתדרה]] על שם קפלן להיסטוריה של מצרים וישראל. הקתדרה קמה בעקבות הסכם השלום עם מצרים והיא עסקה במחקר וערכה ועידות בינלאומיות על תולדותיה של מצרים וקשריה התרבותיים וההיסטוריים עם ישראל במרוצת הדורות. בנוסף לכך כיהן באוניברסיטת תל אביב כראש בית הספר להיסטוריה, ישב בחבר הנאמנים ובסנאט והיה נציג האוניברסיטה ב[[המועצה להשכלה גבוהה|מועצה להשכלה גבוהה]]. שמיר הקים באוניברסיטה את מכון תמי שטיינמץ למחקרי שלום ועמד בראשו בשנים 1992–1995, וכן את המכון לדיפלומטיה ושיתוף פעולה אזורי, אשר בראשו עמד בשנים 2001–2005. הוא פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס בשנת 2002, אך המשיך להורות בתוכנית על שם [[אבא אבן]] ללימודי בוגרים בדיפלומטיה. שמיר פעל כעמית מחקר במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית ובמרכז ללימודי המזרח התיכון ב[[אוניברסיטת הרווארד]], וכ[[פרופסור אורח]] ב[[אוניברסיטת פנסילבניה]], ב[[אוניברסיטת קורנל]] וב[[אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס]]. כן כיהן כ- Distinguished Fellow במכון האמריקאי למחקרי שלום הפועל מטעם [[הקונגרס של ארצות הברית|הקונגרס]].

 

 

==פעילות ציבורית==