אחאב – הבדלי גרסאות

'''אַחְאָב''' היה מלך ב[[ממלכת ישראל]], בנו של [[עמרי]] [[מלכי ישראל|מלך ישראל]]. היה שותף למלוכה בשנים 873 עד 871 לפני הספירה ומלך בשנים 871 עד 852 לפני הספירה. דגל במדיניות של שלום, פיוס ושיתוף פעולה עם המדינות השכנות. כך למשל חמל על אויבו [[בן הדד השני]], מלך [[ארם דמשק|ארם-דמשק]], וזכה לעדיפות בקשרים מסחריים איתו. על ימי מלכותו מסופר בהרחבה ב[[ספר מלכים|ספרי מלכים]] אך המקרא מתמקד בעיקר בחטאיו הדתיים וביחסים בינו לבין [[אליהו]] הנביא, ופחות במדיניות החוץ בימיו. לדוגמה, המקרא מתעלם מ[[קרב קרקר]] שבו עצרה ברית מלכים אזורית בהשתתפות אחאב את הפלישה האשוריתה[[אשור|אשורית]].

בימיו התהדקה הברית עם הצידוניםה[[פיניקים|צידונים]] בעקבות נישואיו ל[[איזבל]], בתו של [[אתבעל|אתבעל מלך צידונים|אתבעל]] מלך צידון{{הערה|1=מלכים א' טז, 31לא}}, ובנוסף חיזק אחאב את הברית עם [[ממלכת יהודה]] על ידי נישואי [[עתליה]] בתו ל[[יורם (מלך יהודה)|יהורם]], בנו של [[יהושפט]] מלך יהודה{{הערה|1=מלכים ב' ח, 26כו. בחז"ל מובאת דעה שיהושפט נשא את בת עומרי (אבי אחאב) לאשה. כלומר, עוד בימי אבותם של אחאב ויהושפט הונחה התשתית לשלום בין הממלכות.}}. בריתות אלו חיזקו את מעמדה הכלכלי-מסחרי של הממלכה הצפונית וסיפקו לאחאב אמצעים כספיים למפעלי בנייה ולהגברת יכולתו הצבאית, אך הקשר ההדוק עם הצידונים הגביר את ההשפעה הדתית הזרה על ממלכת ישראל, וזו עוררה את התנגדותם של ה[[נביא]]ים ולבסוף הובילה להפיכה שלטונית בימי [[יורם (מלך ישראל)|יהורם]] בנו.

אחאב היה מצוי בעימות תמידי עם [[ארם דמשק]], בה מלך אז בן-הדד השני, ולבסוףוסופו הוא נהרגשנהרג בקרב נגדו ב[[רמות גלעד]].

במהלך מלחמותיו בארם נועץ אחאב בזקני העם ושמע להוראות הנביאים{{הערה|מלכים א' פרק כ'}}. השמות שנתן לילדיו - אחז'''יה''', '''יהו'''רם ועתל'''יה''' - משקפים אף הם את נאמנותו לדת ישראל (בניגוד למשל ל[[מנשה]] מלך יהודה, שחטא גם הוא בעבודה זרה ונתן לבנו את השם [[אמון (מלך יהודה)|אמון]], על שם [[אמון (אל)|אל השמש]] המצרי). למעשה, אחאב הוא המלך הראשון בישראל שקרא לבניו, כולם, בשם ה'. גם משרתו הבכיר המופקד על ביתו, [[עובדיהו]], תואר במקרא כ"ירא ה' מאוד", ומיוחסת לו הצלה של מאות מנביאי ה'{{הערה|וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת; וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת ה' מְאֹד. וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי ה' וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִיאִים וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם"  (מלכים א, יח ג-ד).}}. לקראת מעמד הר הכרמל שמע אחאב להוראות אליהו וקיבץ את כל ישראל להר הכרמל{{הערה|מלכים א, יח יט-כ}}, למרות שניסה במשך שנים לאתר את אליהו ולהרגו. גם במהלך המעמד עצמו אחאב לא מנע מאליהו להשפיל את נביאי הבעל שתחת חסותו, ואף לא התערב כשאליהו הרג אותם{{הערה|לאחר שירד אליהו מהר הכרמל ושחט את נביאי הבעל בנחל הקישון פנה לאחאב ואמר לו 'עלה', ואחר כך הוא עצמו "עלה אל ראש הכרמל". מכאן עולה שאחאב היה נוכח אפילו בנחל הקישון ובחיסול נביאי הבעל, ולא רק במבחן הקרבנות על ראש ההר.}}. אליהו עצמו הכיר בזכויותיו אלו, ולאחר המעמד גמל לו בכבוד חסר תקדים ביחסי נביאים ומלכים במקרא, ורץ לפני מרכבתו: