דברי ימי ישראל – הבדלי גרסאות

החידוש הגדול של הספר היה יצירת ה[[לאומיות]] היהודית המודרנית. [[ארנסט גלנר]] מסביר שלפני הופעת הלאומיות המודרנית ביחד עם המדינה ה[[בירוקרטיה|בירוקרטית]] המודרנית לא התקיים הרעיון של לאומיות. אנשים חיו ב[[אימפריה|אימפריות]], מבני כוח חברתיים עצומים וזיהו את עצמם בצורות שונות ([[דת]] או [[שבט (מדעי החברה)|שבט]]). הדבר היה אפילו יותר נכון ליהודים. היהדות נתפסה כדת בעלת זכויות אוטנומיות משל עצמה. וכך היה יכול אדם כמו [[משה מנדלסון]] לראות את עצמו כ"גרמני בן דת משה". הלאומיות המודרנית שינתה את זה. מעכשיו האדם זיהה את עצמו על-פי התרבות שלו כפי שהתקיימה בטריטוריה מסוימת עם מבנה פוליטי שמממש אותה - המדינה הלאומית. ההיסטוריה היוותה מגדיר מרכזי של הלאום ביחד עם איש השפה (המילונאי והמדקדק) וחוקר אגדות העם. היהדות בעולם הזה נתפסה כנטע זר חסר שורשים. מפעלו הגדול של גרץ אפשר לראשונה לדמיין לאום יהודי היסטורי. גרץ כהיסטוריון תיאר את היהדות כעניין אחדותי והיסטורי. היהדות נתפשת בספרו של גרץ כלאום עם מסורת תרבותית מאוחדת והיסטוריה מתמשכת. בכך אפשר גרץ את הטרנספורמציה של היהודים לתקופה המודרנית. התוצאה המידית של מפעלו של גרץ הייתה הופעת הציונות כאפשרות מעשית עם [[משה הס]]. בלי גרץ כל תופעת ה[[ציונות]] לא הייתה נתפשת.

 

{{ציטוט|תוכן="ארץ השוכנת לחוף ים רועש, אשר מראה פני אדמתה חליפות לו: רכסי הרים נישאים, כיפות גבעות, מישורי הרים וגאיות עמוקים - ארץ כזאת תעורר את העם היושב בה, אם לא קהו חושיו בו, למפעלים, העולים על מעשה יום יום."}}