הבדלים בין גרסאות בדף "התרגיל המסריח"

בעיקר עריכת לשון
(←‏כישלון המהלך: תיקנתי דקדוק)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
(בעיקר עריכת לשון)
[[קובץ:Peresporus.JPG|שמאל|ממוזער|260px|[[שמעון פרס]] עם [[מנחם פרוש]] ב-2009ב־2009]]
'''התרגיל המסריח''' הוא כינוי שטבע [[יצחק רבין]] לניסיונו של [[שמעון פרס]] להקים [[ממשלת ישראל|ממשלת]] [[שמאל וימין בפוליטיקה|שמאל]]-[[חרדים]] צרה בראשותו בשנת [[1990]], במקום [[ממשלת ישראל העשרים ושלוש|ממשלת האחדות הלאומית]] השנייה בראשות [[יצחק שמיר]]. הניסיון נכשל: אומנם פרס אמנם הצליח לגבש רוב להפלת הממשלה ב[[הצבעת אי-אמוןאי־אמון]], אך לא עלה בידו להשיג את התמיכה הנדרשת להקמת ממשלה צרה בראשותו, וה[[ממשלת ישראל העשרים וארבע|ממשלה שהוקמה לבסוף]] היתההייתה ממשלת ימין צרה, בתמיכת המפלגות החרדיות.
 
== הרקע למהלך ==
 
תוצאות [[הבחירות לכנסת השתים עשרה]], שהתקיימו ב-ב־[[1 בנובמבר]] [[1988]], הובילו להקמת [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת אחדות לאומית]] בראשות [[יצחק שמיר]], אף שאפשרו הקמה של ממשלה צרה בראשות [[הליכוד]]. בממשלה זו כיהנו יצחק רבין כשר הביטחון ושמעון פרס כשר האוצר מטעם מפלגת [[המערך]], ו[[משה ארנס]] כשר החוץ מטעם הליכוד. {{ש}}
במאי 1989 הודיעה הממשלה, לאחר פעילות דיפלומטית אינטנסיבית, על יוזמת שלום לקיום שיחות עם פלסטינים מאזורי יהודהמיהודה, שומרוןמהשומרון ומרצועת ורצועת-עזה לאחר קיום בחירות באזורים אלה. יוזמת שלוםיוזמה זו הייתה מתואמת עם הממשל האמריקני.{{ש}}
בתחילת [[1990]] הציע [[ג'יימס בייקר]], [[מזכיר המדינה של ארצות הברית]], כי ישראל תאפשר במשא ומתן גם השתתפות של נציגי הפלסטינים ב[[מזרח ירושלים]] ושל פלסטינים שהם במקורם תושבי יהודה שומרון ועזה, אך גורשו בידי ישראל בתקופה שמאז [[1967]], וכן כי בבחירות המוצעות ישתתפו פלסטינים תושבי [[מזרח ירושלים]]. פרס דרש שהממשלה תקבל את הצעת בייקר, ואילו רבין הציע כי שאלת השתתפותם של ערביי מזרח ירושלים בבחירות תוכרע בהצבעה בכנסת. שמיר נמנע ממענה לאיזו מההצעות.
 
== הפלת ממשלת שמיר ==
[[קובץ:Haim Ramon.jpg|150px|ממוזער|שמאל|[[חיים רמון]] סייע במגעים עם ש"ס להפלת הממשלה]]
על פי שר החוץ ארנס, מימיה הראשונים של הממשלה ניהל פרס מגעים חשאיים עם הממשל האמריקני כדי שלא יקבל את יוזמת השלום הישראלית כמו שהיא אלא יציב תנאים שהליכוד לא יוכל לקבל{{הערה|משה ארנס, '''מלחמה ושלום במזרח התיכון 1988-19921988–1992''', הוצאת ידיעות אחרונות, 1995}}. לאחר שקיבל את מבוקשו רקח פרס בעזרתם של [[חיים רמון]] ו[[יוסי ביילין]] הסכם סודי עם [[אריה דרעי]] וסיעת [[מפלגת ש"ס|ש"ס]] לתמיכה בהפלת הממשלה. שמיר, שקיבל ידיעות מוקדמות כי חברי הכנסת של מפלגת העבודה מתכוונים להצטרף להצעות [[הצעת אי אמון|אי-אמוןאי־אמון]] שהוגשו מטעם סיעות האופוזיציה{{הערה|פרוטוקול ישיבת הכנסת מיום 15.3.90}}, פיטר במהלך ישיבת הממשלה שנערכה ב-11ב־11 במרץ את פרס מהממשלה. בעקבות זאת התפטרו שאר שרי [[המערך]], וב-וב־[[15 במרץ]] נפלה ממשלת שמיר בהצבעה על [[הצעת אי אמון|הצעת אי-אמוןאי־אמון]] ב[[הכנסת|כנסת]], שעברה ברוב של 60 ח"כים מול 55. [[אגודת ישראל]] תמכה בהפלת [[ממשלת ישראל|הממשלה]], ו[[חבר כנסת|חברי הכנסת]] של ש"ס (להוציא את השר [[יצחק חיים פרץ|יצחק חיים פרץ]], שבניגוד לדרעי כיהן גם כח"כ ותמך בממשלה בהצבעה) נעדרו מהמליאה בעת ההצבעה. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה ב[[היסטוריה של מדינת ישראל|תולדות ישראל]] שבה הופלה ממשלה בשל הצבעת אי-אמוןאי־אמון.
 
== כישלון המהלך ==
 
לאחר שממשלת שמיר נפלה הטיל [[נשיא מדינת ישראל|הנשיא]] [[חיים הרצוג]] על פרס להרכיב ממשלה חדשה ב-ב־[[20 במרץ]]. ואולם המשא ומתן הקואליציוני נקלע לקשיים: [[הרב שך]], מנהיגה הרוחני של מפלגת [[דגל התורה]], התנגד בחריפות להצטרפות [[מפלגת ש"ס]] לממשלת השמאל, ובכינוס שארגן ב[[היכל הספורט ביד אליהו]] נימק זאת בחשבון ההיסטורי עם השמאל ועם אנשי ה[[קיבוץ|קיבוצים]] "אוכלי השפנים", כדבריו (בזכות ביטוי זה נודע הנאום כ"[[נאום השפנים והחזירים|נאום השפנים]]"). בעקבות התנגדותו התקיפה של הרב שך סירב הרב [[עובדיה יוסף]] לאשר למפלגתו, ש"ס, להצטרף לממשלת פרס, ובכך טרף את הקלפים. המפלגה החרדית היחידה שהצטרפה למהלך הייתה אגודת ישראל, אך איתה יחד עדיין היו לפרס ולמערך רק 60 ח"כים (המערך 39, [[ר"צ]] 10, אגודת ישראל 5, [[חד"ש]] 4, [[מפ"ם]] 3, [[מפלגת שינוי|שינוי]] 2, [[הרשימה המתקדמת לשלום]] 1, [[מד"ע]] 1), ח"כ אחד פחות מן הדרוש כדי לאשר בכנסת את ה[[ממשלה]] החדשה. הח"כ החסר שבא לעזרתם היה [[אברהם שריר]], שנבחר לכנסת כאיש [[המפלגה הליברלית הישראלית|המפלגה הליברלית]], שהייתה חלק מן [[הליכוד]]. שריר נמנה עם קבוצה של חמישה ח"כים מן המפלגה הליברלית שב[[פברואר]] 1990 התפצלה מן הליכוד וייסדה מפלגה בשם "[[המפלגה לקידום הרעיון הציוני]]", בראשותו של [[יצחק מודעי]]. במהלך המשא ומתן הקואליציוני עימה סירבה המפלגה להצטרף לממשלה בראשותו של פרס, אך שריר הסכים לפרוש ממנה לבדו ובכך להעניק לפרס את הרוב הדרוש.
 
בליל [[11 באפריל]] הציג פרס את ממשלתו החדשה, ולמוחרת הייתה הכנסת אמורה לאשר אותה. ואולם בבוקרו של אותו יום התברר ששניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל, [[אברהם ורדיגר]] ו[[אליעזר מזרחי]], נעדרים מהמשכן. היה זה בעקבות הוראתו של [[הרב מנחם מנדל שניאורסון|מנחם מנדל שניאורסון]],הרבי מליובאוויטש]], לחברי הכנסת הסרים למרותו, שלא לתמוך בממשלה הדוגלת במסירת שטחים. בהמשך היום התברר שמזרחי כלל לא נכח במהלך טקס חתימתהחתימה על ההסכם הקואליציוני בין המערך לאגודתלבין אגודת ישראל{{מקור}}, ואילו ורדיגר אומנם השתתף בטקס, אך במקום לחתום על ההסכם רק העביר את העט מעל הנייר{{מקור}}.
 
הצגת הממשלה התבטלה, ופרס נאלץ לבקש מהנשיא הרצוג ארכה בשביל לנסות ולהרכיב ממשלה בכל זאת. ב-ב־[[26 באפריל]], כשגם בתום הזמן הנוסף שהוקצב לו לא הושגה התקדמות במגעים הקואליציוניים, נאלץ פרס להודיע להרצוג על כישלונו. הנשיא הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על שמיר, וזה אכן הצליח להרכיב [[קואליציה]] שנשענה על מפלגות ה[[שמאל וימין בפוליטיקה|ימין]], על המפלגות הדתיות, על "[[המפלגה לקידום הרעיון הציוני]]", על ח"כ אברהם שריר (שחזר לליכוד לאחר קריאתו הדרמטית של שמיר ב-ב־[[25 באפריל]], שנכנסה ללקסיקון הפוליטי הישראלי: "אברשה, חזור הביתה!"), על ח"כ [[יצחק חיים פרץ|יצחק פרץ]], שר הקליטה בממשלה היוצאת שפרש מש"ס, וחועל ח"כ [[אפרים גור]], שפרש מן המערך. שמיר הציג את [[ממשלת ישראל העשרים וארבע|ממשלתו החדשה]] בכנסת ב-ב־[[11 ביוני]].
 
== סוף דבר ==
מי שטבעשנתן למהלך בדיעבד את השם "התרגיל המסריח" היה [[יצחק רבין]], בראיוןבריאיון בתקשורת בתאריך [[9 במאי]] [[1990]]. רבין נימק את מתן השם במליםבמילים: "הבלוף הזה וכל ההסתאבות שבאה לחיים הפוליטיים בישראל בניסיון להרכיב ממשלה צרה, נכשל לא רק באופן טקטי אלא גם קונספטואלית". לטענת המעורבים במהלך, הוא היה צעד פוליטי לגיטימי, שרבין גינה כדי לחזק את מעמדו מול פרס במאבק הפנימי על הנהגת המפלגה, ועל אף העובדה שהכינוי השלילי שיחק לידי הימין.{{הערה|{{ynet|ניר "שוקו" כהן|התרגיל המסריח, גרסת המקור|4227801,00|11 במאי 2012}}}}
 
"התרגיל המסריח" גרם לזעזוע חברתי, ובעקבותיו נערכה [[הפגנה]] המונית ב[[כיכר מלכי ישראל]]. עשרות אלפי אזרחים קראו לשנות את סדרי השלטון, בין אותם. אזרחיםביניהם היה גם [[אליעד שרגא]], אשר בעזרת צעירים נוספים הקימו ביחדהקים את [[התנועה למען איכות השלטון בישראל]], אשר חרטהשהשמיעה את הסיסמה הידועה עד היום "מושחתים, נמאסתם!". מפלגת העבודה השתמשה בתחושת המיאוס מה"אין בושה", והקריאה הפכה לאבן פינה בתעמולת הבחירות של המערך ב[[הבחירות לכנסת השלוש עשרה|בחירות 1992]].
 
המיאוס שחש הציבור כלפי המקחהמיקח והממכרוממכר המפלגתי חבר לעמדה המתגבשת של רוב חברי הכנסת, שיש לייצב את המערכת הפוליטית בישראל. הכנסת שינתה את [[חוק יסוד: הממשלה]], הצריכהחייבה [[רוב מוחלט]] של שישים ואחד חברי הכנסת להפלת הממשלה בהצבעת אי אמוןאי־אמון והנהיגה [[בחירות ישירות#ישראל|בחירה ישירה]] של ראש הממשלה. בנוסף,נוסף על כך נחקק חוק שהטיל סנקציות על חברי הכנסת הפורשים מסיעתם.
 
== קישורים חיצוניים ==
635

עריכות