אברהם בן יעקב הדנפי – הבדלי גרסאות

אברהם בן יעקב בן אב סכוה (Ibrāhīm b. Ya˓qūb b. Murğān b. Ibrāhīm b. Ismā˓īl al-Danafī) המכונה בערבית, 'אלעיה' (בתרגום לעברית ה פצרן או המתחנן) , הוא פייטן, פרשן, היסטוריון, פילוסוף ואיש ציבור שומרוני, בן המאה ה -18 לספירה. אַלְעַיֵה נחשב לאחד מגדולי פייטני ופרשני השומרונים לאורך הדורות.

אברהם בן יעקב פעל כאמור, במאה ה 18, בימיו של הכהן הגדול טביה בן יצחק. כינויו של אברהם – אלעיה ( הפצרן או המתחנן) , ניתן לו בשל חיבוריו הרבים, שכללו תחנונים בעד עדת ישראל, שעברה בימיו תקופות קשות.

== רעש האדמה שבשנת 1759 והמגיפהוהמגפה של שנת 1786 ==

בשנת 1759 פקד את הארץ רעש אדמה גדול, שלא פסח אל עדת השומרונים וגבה ממנה קורבנות. בשנת 1786 פרצה מגיפה מגפה בכל חלקי הארץ ובפרט בעיר שכם.

בכתב יד שנשתמר (MS Or. 2691) בספרייה הבריטית, מספר אברהם בן יעקב, על המגיפההמגפה וימי הבצורת שהתחוללו בישראל בימים ההם, ועל השפעתם על הקהילה הקטנה בשכם, שמנתה בימים ההם פחות מ 200 נפש בלבד. ככל הנראה ישנו בתיאור המובא בכתב היד הנ"ל, תוצאה של מספר אירועים כגון רעש אדמה (שהתרחש כאמור ב 1759), מגיפהמגפה ובצורת, שלא בהכרח התרחשו באותה תקופה. בתיאורו של אברהם הוא כותב כך ( בתרגום לעברית מתוך תרגומו של פרופ' חסיב שחאדה) :<blockquote>"בשם אלוהים הרחמן והרחום, וממנו נבקש העזרה. הוי, הוא אשר הגיע בימים אלה, ואתה שעשוי לתהות על כוחו של אלוהים, שבא לידי ביטוי בימים האלה בשנת 1201 ( היג'רה) בשנת 1201 (1786 לספירה) התקיימה מגיפה מגפה בעיר [שכם] וכ- 4וכ־4,000 נפשות מתו בשל כך. מספר קבוצתנו [ בני העדה בשכם] היה כ 100 נפשות, שמתוכן נפטר כחמישית בערך, כולל גברים, נשים וילדים. אנשים סבלו [פשוטו כמשמעו: חשו כאב], ובנוסף לקשיים אלה, עלו המחירים בחדות והיה הבצורת בדיוק כאשר הובלו יבולים לגריסה. [בקיץ] מחירו של סאה אחד [יחידת מידה מעוקבת של תבואה וחומרים יבשים כמו שעורה, סוכר, עדשים] של חיטה היה חצי גרוש והפך לזלוט אחד . [ מטבע תורכי שמייצג שלושת רבעי הגרוש] אלמלא אלוהים אשר הקל על בוא חיטה מן הים של ממדינות גלית [אי ליד סרדיניה] ומלטה, המחיר של סאה אחד של חיטה היה זהב אחד. מדי שבוע הובאו כמה סירות עם חיטה, שעורה, תירס, עדשים, תמרים, חרוב, שעועית, עדשים, חומוס קלוי, בצל, צימוקים, דבש ואורז יהי רצון שהקב"ה יפתח אותה [יפו] ו [אנשי העם] מהאזורים הללו יתחילו להציב בה את מראותיהם. הרעב החמיר, ורוב האנשים הסובלים בגלל האסון הזה, מכרו את רוב חפציהם והלכו עירומים מצב הרוח של האנשים החמיר כשהתחילו למות מיאוש. איש מהם לא ידע דבר על זה, ואנשים נאלצו לאכול את בשר המתים, את הגוויות המסריחות הם ריסקו את העצמות ואכלו אותם. מי ייתן ואלוהים ירחם עליהם. דמותם של רוב בני האדם לא התבססה על עקרונות בשל חומרת הרעב ירדו האנשים הגונים [בעלי הצניעות] בקיצוניות והתחילו לקבץ נדבות, הן בציבור והן בפרטיות. מספר רב של קבצנים זרים [מתפשטים כארבה, במקור הערבי] ממצרים ומחברון [עיר אדוננו, הרחמן - אברהם] ומאזורים מדרום לשכם. הם היו בכל מקום. הם החלו להטריד [את האנשים] בבתים וברחובות העיר [בשכם] בהתעקשותם. כמה מהם הפתיעו אנשים וגנבו את חפציהם. אחרים מסרו את ילדיהם שלהם, בין אם ילד או ילדה, לסוחרים שימכרו, אבל לא נמצאו קונים. הסמטאות, הרחובות והשווקים היו מלאים בהם [ילדים למכירה]. יללותיהם גרמו למצוקה לכל מי שחשש מאלוהים. הם [הילדים] החלו למות בהמוניהם, ואנשים החלו למות באופן קולקטיבי ויחיד. החורף הגיע בעיכוב, והפחד של האנשים רק גדל. אכן, הסיבה לכך היא מה שקרה בשנה שעברה [1785], הבצורת של השנה השנייה, הידלדלות המעיינות וריקנות הבארות.... הובילה למחירים הבאים: צנצנת של שמן זית עלתה 20 זלוטים. צנצנת שמן שומשום 16 זלוטים; צנצנת דבש עלתה 25 זלוטים; 'ראטיל' [ פאונד] של חמאה היתההייתה במחיר של ארבעה זלוטים; הצרות של האנשים גדלו, והם חוו קשיים ולא יכלו לסבול זה את זה. אדם התחיל לשנוא את ילדו בגלל הנסיבות המצויות, הרעב, השחיתות [?]. הוסף לכך את המחסור באמצעים, היעדר המוצרים וחנויות הסוחרים שנסגרו. בעלי תוהמת [?] של חלק מהעולם היו מלאים [?] / בקן [?] וכאשר מישהו אכל תפוז, היו כמה קבצנים מתאספים סביבו כדי לחטוף את הקליפות. הכפריים חיסלו את החתולים. הם התחילו לקחת אותם ולאכול אותם, בעוד שרוב הזרים נתפסו לביצוע מעשי שוד על הכביש המהיר "</blockquote>

ודלים לרתותך , תרתי רתתותינו;</blockquote>

בכתב יד אחר, גם הוא פרי חיבורו של אברהם אלעיה, והשמור עד עצם היום הזה בידי משפחת הכהן עמרם בן יצחק, מספר אלעיה על מלחמתו של השייח המפורסם ט'האר אל עמר, עם בעלי שכם. מזכרונותיו הכתובים של אלעיה, משנת 1771 , ניתן ללמוד כי היה פקיד בכיר בחצרו של מושל שכם דאז – מוצטפאמוסטפא פחא ממשפחת הטוקאנים, ולקח חלק בעצמו, במלחמה בעמדו לצד משפחת טוקאן ובהדפו יחד איתם, את צבאו של טאהר אל עמר . את קורות המלחמה ההיא, מתאר אלעיה בחוברת קצרה, ומבליט בה אירועים הקשורים בעובדת היותו שומרני. כך למשל הוא מספר במהלך המלחמה, חל חג הפסח ביום השישי , והשומרונים חגגהו בחצר בית הכנסת, " ללא קריאות הלל וגבורה" מאחר וחששושחששו מצבאו של טאהר אל עמר. <blockquote>"והיה אצלנו באותו יום השישי חג הפסח, ועשינו את הקרבן בסתר בגן בית הכנסת בלי קריאת הלל וגבורה " ("זאפאת")

</blockquote>במקום אחר הוא מספר על כניסתו של מוצטפאמוסטפא בק לעיר יפו בלווית נכבדים, וביניהם הוא עצמו, כמו גם נכבדים שומרונים נוספים. <blockquote>"...כאשר הגיע אליו ( אל מוצטפאמוסטפא בק) הכתב , יצא מיד ברכיבה משכם, ושלח את אחיו עם מספר רובים לפניו. ליפו נכנס רק הוא בעצמו, כשאיתו הבכים והמנהיגים והפרשים, וחלק מנכבדי שכם והש'ייחים של הסביב, וכותב הזכרוןהזיכרון הזה הנכנע, ומבני עדתנו. עם כבודו בא קהל גדול. שמנו פעמינו ראשונה לכור ( כפר קטן בנפת טל כרם) , ושהינו בא לילה ויום, ומשם הלכנו בערב אותו יום למגדל יפו, הקרובה למבצר אנטיפטרס ועמדנו שם"

</blockquote>במקום אחר מזכיר אלעיה שוב, את עובדת היותו שומרוני, ושומר שבת, ובעקבות כך נאלץ לרגלי יום השבת לשבת בכפר סלפית, עד חלוף השבת. ביום ראשון מיהרו הוא ועוד כמה מבני עדתו, להשיג את אדונו , שהתקדם הלאה.

סופו של סיפור, מושלם בידי בעל כתב היד, הכהן הגדול עמרם בן יצחק, המספר כי בפעם השנייה בה פשט ט'האר עמר על שכם, הוא כבש אותה, ומושלה דאז, מוצטפאמוסטפא בק ברח ללבנון. מאוחר יותר, כאשר הלשטון העותמאני השמיד את צבאו של ט'אהר , שב מוצטפאמוסטפא בק טוקאן לשכם, והמשיך לשלוט בה.

== חיבוריו של אלעיה ==

אלעיה חיבר חיבורים רבים, ובתחומים מגוונים. מפעלו אולי הגדול ביותר , הוא הפירוש לתורה בן החמשת אלפים עמודים אותו כתב יחד עם הזקן טביה בן אב זהותה המטרי. פירוש המבוסס פירוש בו החל קודם לכן דודו משלמה. כתב היד הזה נמצא כיום באוניברסיטה הלאומית שבברלין. קטעים ממנו פורסמו על ידי זיגמנוד הנובר, בתחילת המאה הקודמת. כמו כן, חיבר אל-עיה, חיבורים בתחום הדקדוק וההגייה, כגון: חיבור על המילים הדומות בתורה במבטאן, חיבור בדבר הקריאה בתורה, חיבור בדבר סימני הניקוד וחיבור נוסף בדבר ההגייה הנכונה של עשרים ושתיים האותיות. כתבי היד של חיבורים אלה נמצאים עד היום, בספרייתם של משפחת אבישע בן פינחס.

פיוטיו השונים בארמית ובערבית, של אברהם אלעיה, תפסו לאורך הדורות, מקום של כבוד בקרב קהילת השומרונים, ונאמרים עד היום בבתי הכנסת , בימי המועדים. ביחד עם הכה"ג דאז, טביה בן יצחק , הם מחברים את התפילות לארבעה עשר ימי המשמרת, ולשבתות הראשונה והשנייה של החודש הראשון.

אלעיה אחראי לכמה מהחיבורים היפים והמוכרים ביותר, הנאמרים בימינו בבית הכנסת. בין הידועים שבהם יש את אלו:

1. אלהי מצנפת הברית – חיבור מסוג "כימי" לשבת השנייה של החודש הראשון בבוקר.

2. אלהי אברהם בזכותה - חיבור מסוג "כימי" לצהרי השבת השנייה.

3. אה בחורי כל בוראי ( הוי נבחרי כל הברואים")- חיבור מסוג "דכור" לשבת מועד חגד המצות.

4. אה בני הזכו – חיבור מסוג "מרן" לשבת מועד חג המצות.

5. אלהי אברהם בבריתך- חיבור מסוג "פתחה" לשבת השנייה משבע שבתות השבעות.

6. אלהי מן הברית שמור – חיבור מסוג "פתחה" לשבת הששית משבע שבתות השבעות.

7. מגן עזרך יעזרך - בית נפרד, יפהפה ומוכר נספח לחיבור מסוג " כימי" לשבת השישית משבע שבתות השבעות.

8. האזין ושמע ישראל – חיבור מסוג "מרן" ליום מעמד הר סיני.

9. פניך יהוה נדרש + אלהי אב המון הגוים – חיבור מסוג " פתיחת הפתחה" ופתחה" למועד החדש השביעי.

10. שרת בך הברכה – אולי חיבורו היפה והמוכר ביותר של אלעיה, מסוג "כימי" למועד החדש השביעי.

11. שוה קבול השובה ילכד התרח בימינו - (המסכים/המזדרז/הראוי לקבלת התשובה, ימהר לפתחה בימינו) – חיבור נספח לחיבור ה"כימי" למועד החדש השביעי.

12. הודו לאלה קבצים – חיבור מסוג " שבחו" למועד החדש השביעי.

13. מה הנבך מדעי- בית אחד נספח לחיבור "שבחו" , על שיבוש חישוב זמן המועדים בידי העמים האחרים.

14. אלהים אל עליון - חיבור מסוג "שירה" למועד החדש השביעי.

15. אהבי רצון אלה - חיבור יפהפה מסוג "דכור" למועד החדש השביעי.

16. אל הקדם בו אפתח – חיבור מסוג " מרן" למועד החדש השביעי.

17. אלהים אל בריו - חיבור מסוג שירה ליום הכיפור

18. בשם אלה רבי עתה ישר החל – שירה נוספת ליום הכיפור.

19. על מעין תהום הדעת – שירה נוספת ליום הכיפור, הנקראת גם שירת דעת הדרך.

20. אתגלג ואתפאר – שירה נוספת ליום הכיפור בפירוש "כי בשם" .

21. בגדלו ברך וקדש זה יום הכפור – חיבור מסוג "ישתבח" ליום הכפור בבוקר.

22. על תרח הנכבד בנצירו פה נעמד – חיבור מסוג " מרן" ליום הכפור בבוקר.

23. הדיקו על קשטה – חיבור נוסף מסוג " מרן" ליום הכפור בבוקר.

24. הב לן משבחה - בית תחנונים מסוג "חלק" ליום הכיפור.

25. הרמתי את ידי אל האלהים - בית תחנונים מסוג "חלק" ליום הכיפור.

26. ראו המגפה דשרת – חיבור מספד, ליום הכיפור ובו מספר אברהם על המגפה שהתחוללה בימי חייו.

27. סלח לנו אה אל תדיר – חיבור מסוג תפילת " סלח לנו" ליום הכיפור

28. כימי השמים על הארצ שופר תשבח נקש- חיבור מסוכ "כימי" למועד החדש השמיני.

29. שמעו נא ממללי נופי הזכאים - חיבור בית נספח ל"כימי" למועד החודש השמיני

30. בתם לבבי - חיבור מסוג "שבחו" למועד החדש השמיני

3331. אדניאהיה היצובאשר אהיה אתה יהב ומטיב – חיבור נוסף מסוג תפילה .

אברהם אלעיה מת, ככל הנראה, בשנת 1786 ( בגיל 67) – היא שנת המגיפההמגפה כחמישים ושמונה ימים, לאחר מותו של הכהן הגדול טביה בן יצחק. יש מי שאיחרו את מותו עד לשנת 1787/ 1788.

*זאב בן חיים, עברית וארמית נוסח שומרון עמ' מא - , מוסד ביאליק, תמוז תש"יז

*אב סכוה בן אסעד, ספר הימים , כרוניקה היסטורית - ספרייה פרטית,1900