היסטוריה של ירושלים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: \1מיסים |
|||
שורה 107:
==התקופה הביזנטית==
{{ערך מורחב|ירושלים בתקופה הביזנטית}}
עם הכרזת הנצרות לדת הרומית הרשמית על ידי הקיסר [[קונסטנטינוס]] ב[[צו מילנו]] ב-313 לספירה, נעשתה ירושלים עיר קדושה לנצרות, היא הפכה למרכז הדתי של [[האימפריה הביזנטית]], ובהדרגה הוקמו בה כנסיות רבות מסביב להר הבית שנותר בחורבותיו, כעדות דוממת לנפילתם של היהודים, דוחי המשיח. בשנת 333 מציין [[הנוסע מבורדו]] כי עוד ניתן לראות את סימני ההרס והחורבן על ההר, אם כי הוא מייחס אותם לחורבן הבית הראשון. כמו כן, מציין הנוסע כי על ההר מצויים של פסלים של
על פי כלל המקורות ההיסטוריים, במשך שאר התקופה הביזנטית נשאר הר הבית אזור שומם, נטוש ומוזנח. רבים מאבניו נלקחו לצורכי בנייה והמקום אף שימש כמזבלה לעיר. כיבוש [[ירושלים]] בימי ה[[פרסים]] בשנת [[614]] על ידי [[כוסרו השני]], מלך [[ממלכת פרס|פרס]], גרם להפסקה קצרה בשלטון ה[[נוצרי]]-[[ביזנטי]] על העיר. וביום [[21 במרץ]] [[628]] חזרו הביזאנטים ובראשם הקיסר [[הרקליוס]] לירושלים. אולם שלטונם לא ארך זמן רב, מאחר שהערבים המוסלמים התקדמו מ[[חצי האי ערב]] למסע הכיבושים הגדול שלהם.{{הערה|1=[[מיכאל אבי-יונה]], בימי רומא וביזנטיון, ירושלים, תש"ו עמודים 179 - 201}}
|