|
'''עיריית תל אביב–יפו''' היא גוף ה[[שלטון מקומי|שלטון המקומי]], במעמד של [[עירייה]], האחראי לניהולה השוטף של ה[[עיר]] [[תל אביב-יפו|תל אביב–יפו]]. ככל [[רשות מקומית]], עוסקת עיריית תל אביב–יפו בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שירותי [[חינוך]], [[תרבות]], [[רווחה]], [[תשתית|תשתיות]], [[ניקיון]], [[תברואה]] וכדומה.
עילאי
==היסטוריה==
===לפני קום המדינה===
עד שנת [[1921]] ניהלו את ענייני תל אביב והשכונות היהודיות ביפו ועדים שנבחרו באסיפות כלליות של התושבים. הוועדים היו וולונטריים, ואמנם התושבים קיבלו עליהם את מרותם, אך לא היה להם שום תוקף חוקתי.
השכונות היהודיות היו כולן שכונות של העיר יפו. עם התחלת השלטון הבריטי האזרחי בארץ, פעל ועד תל אביב לשנות את המעמד המשפטי של תל אביב. ב־[[19 ביולי]] [[1920]] ערך הנציב העליון הראשון, סיר [[הרברט סמואל]], ביקור בתל אביב, התרשם מהיישות המיוחדת והנפרדת של תל אביב, וגילה הבנה לתביעות ההיפרדות מיפו.
ב־[[11 במאי]] [[1921]] חתם על "פקודת מועצת עיריית תל אביב". הפקודה קבעה את עצמאות תל אביב על ידי כך שהפרידה אותה מיפו (אם כי בנושאים מסוימים, כמו אישור התקציב השנתי, הייתה עדיין כפופה לעיריית יפו), וקבעה את גבולותיה. הצו שעליו חתם הנציב העליון [[הרברט סמואל]], הגדיר את גבולות המועצה, וכך נכנסו לתל אביב שכונות נוספות. כמו כן הוקמו שכונות חדשות אשר הסתפחו אף הן לתל אביב ותושביהן נתווספו לכלל המצביעים.
שלוש שנים לאחר מכן, ב־[[24 בינואר]] [[1924]], נערכו הבחירות הראשונות למועצת העיר.{{הערה|{{ידיעות תל אביב||חברי מועצות העירייה של תל אביב|1942/04/15|09000}}}} בבחירות אלה היו מספר מועמדים לכל [[שכונה]] לפי מספר תושביה. עוד הוחלט שבעלי זכות ההצבעה יהיו אזרחי תל אביב מזה חצי שנה לפחות, בני 20, המשלמים [[מס]]י [[עירייה]] בסכום של 50 [[לירה מצרית|גרוש מצרי]] לשנה. לעומת זאת נקבע כי הזכות להיבחר תוענק רק לאזרח שמלאו לו 24 שנים, הדובר [[עברית]]. תוצאות הבחירות היו כדלקמן:
* "מפלגת פועלי יפו" ו"[[פועלי ציון]]" ([[דוד בלוך-בלומנפלד|דוד בלוך־בלומנפלד]] (ראש העירייה השני) ו[[יוסף אהרונוביץ']]) זכו ב־15 נציגים.
* "רשימת המרכז", בראשה עמד [[מאיר דיזנגוף]] (ראש העירייה הראשון) – 7 נציגים.
* "נכסי דלא ניידי" – 5 נציגים.
* "[[המזרחי הצעיר]]" – 3 נציגים (בהם [[מנשה מני]] ו[[יוסף אליהו]]).
* "הסתדרות הספרדים" – 2 נציגים בלבד ([[סעדיה שושני]] ו[[אברהם קריניצי]]).
שאר הנבחרים היו נציגי השכונות, ובסך הכל היו במועצה 41 חברים – 18 מתל אביב עצמה ו־23 מהשכונות החדשות. נוסף לכך נבחר [[אחד העם]] לחבר כבוד – החבר ה־42 של המועצה (ממלא מקום). ישיבת המועצה הראשונה התקיימה ביום [[31 בינואר]] [[1924]] ובה נבחרו [[מאיר דיזנגוף]] למשרת [[ראש עיר|ראש העירייה]], וכסגניו מונו ד"ר [[בן ציון מוסינזון]], מנהל [[גימנסיה הרצליה|גימנסית הרצליה]], ו[[דוד בלוך בלומנפלד]] מסיעת הפועלים. על אף שסיעת הפועלים זכתה למספר הקולות הרב ביותר, סיעתו של דיזנגוף, סיעת המרכז, קיבלה את מנדט המועצה והיא הרכיבה את ה[[קואליציה]].
ב־[[12 בינואר]] [[1934]] פורסמה פקודת העיריות, ובה תל אביב הוכרזה כעיר, והמועצה כעירייה. כמו כן בוטלו כל הסעיפים הפרוצדורליים שקשרו את תל אביב לעיריית יפו, ותושבי תל אביב איבדו את זכות ההצבעה לעיריית יפו.
===תקופת מדינת ישראל===
בשנת [[1949]] אוחדו הערים תל אביב ויפו במסגרת [[איחוד רשויות מקומיות]], ומאז שתי הערים מתנהלות כיישות אחת.
בשנת [[1984]] עמדה העירייה בפני [[פשיטת רגל]] לאחר שצברה חובות של 4 מיליארד שקל{{הערה|{{מעריב|יצחק בן חורין|עירית תל־אביב חייבת לבנקים 4 מיליארד שקל|1984/09/04|01202}}}}.
==מבנה אדמיניסטרטיבי==
| 