|
|
|
'''תוכנית בניין עיר''' (נקרא גם: '''אזור''') או ב[[ראשי תיבות]] '''תב"ע''' היא מסמך בעל תוקף חוקי שנועד להסדיר את השימוש בקרקע בשטח נתון כלשהו. המונח "תוכנית בניין עיר" הוא שגור בלשון הדיבור, אךומקורו אינובפקודת מוכרבניין ערים המנדטורית. בחוק, שםהתכנון הואוהבנייה מכונההוחלף בפשטותהמונח ב"תוכנית" או "תוכנית מתאר"<ref>{{צ-ספר|מחבר=ענת בר כהן|שם=הליך החקיקה של חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 בהקשרם של "מוסדות התכנון" (פרק ב' לחוק) ו"תוכניות" (פרק ג' לחוק), עבודת דוקטוראט|מקום הוצאה=רמת גן, ישראל|מו"ל=אוניברסיטת בר-אילן|שנת הוצאה=תשס"ח}}</ref>. בישראל, הקביעה המשמעותית ביותר בחוק לגבי "תוכנית" היא זו שנקבעה בסעיף 145 בחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965, אשר בה נאמר כי אין לבצע (כמעט) כל פעולה במקרקעין אלא אם כן נתנה הוועדה המקומית היתר לכך, והוועדה לא תיתן את ההיתר אלא על פי הקביעות ב'''תוכנית'''. החוק גם מבחין בין כמה סוגים של תוכניות, וקובע את ה[[היררכיה]] ביניהן: החשובה ביותר היא [[תוכנית מתאר ארצית|תוכנית המתאר הארצית]], והאחרונה בהיררכיה היא [[תוכנית מפורטת]] בסמכות הוועדה המקומית. תוכנית בניין עיר מורכבת משני מסמכים עיקריים - [[תשריט]] ותקנון, וכן ניתן לצרף אליה מסמכים נוספים הקרויים "נספחים".
==תשריט==
|
