עגבת – הבדלי גרסאות

אף שהמחלה ידועה מאז [[1495]] וכבר ב-1497, פרסם הרופא האיטלקי ניקולאוס לאוניסנו (Leoniceno) את החיבור הראשון על מגפת "המחלה הצרפתית" (כנויהכינויה של העגבת באותה תקופה), וב-1530 השתמש לראשונה הרופא הוונציאני ג'ירולמו פרקסטורו במילה סיפליס לתיאור המחלה, הריאף שלא ידע מה מקורה ואיך לטפל בה.

ב-1767 הסקוטי ג'ון הנטר (John Hunter) האמין ש[[זיבה]] ועגבת נגרמו על ידי פתוגן יחיד, הוא עשה ניסוי על עצמו והדביק את עצמו בעגבת כדי לחקור את התפתחות המחלה, הוא דגל בטיפול באמצעות כספית וצריבה, ומת כתוצאה מהמחלה.

ב-1838, הוכיח הצרפתי פיליפ ריקורד (Philippe Ricord) הוכיח שהניסוי העצמי של ג'ון האנטר היה שגוי, ובכך הראה כי עגבת וזיבה הן לא אותה מחלה. עד ל[[המאה ה-20|מאה ה-20]] לא נמצא טיפול יעיל למחלה, מלבד שימוש ב[[כספית]], שאמנם היה אפקטיבי נגד החיידק, אולםאך היה בעל חיסרון גדול: הכספית גם הייתה רעילה עבור החולה עצמו. הרופא האנגלי בן המאה ה-19 ג'סי פוט (Foot) תיאר את תופעות הלוואי של הטיפול בכספית כך:

'':"[תופעות הלוואי של הכספית] הם האצה של הדופק, חולשה, סחרחורת ודימום מהאף, יצורייצור רוק מוגבר המלווה בנפיחות של בלוטות הרוק וטעם מתכתי, עצירות, כאב ראש, ועיניים אדומות ושורפות. אם ממשיכים לתת לחולה כספית, ייצור הרוק יגבר, החניכיים ידממו ויפתחו כיבים, השיניים תשתחררנה ממקומן, וכיבים מאחורי השנייםהשיניים יכאבו מאדמאוד ולעיתים ימנעו מהחולה לפתוח את פיו. תוספת נוספת של כספית תגרום לתסמינים אלה להחמיר: הלשון תשתרבב החוצה ללא יכולת לסגור את הפה והחולה ירייר ללא הפסקה. הוא לא יהיה מסוגל לאכול או לדבר. הצואה והשתן יהיו מוכתמים בדם. הכאב יהיה אדיר והוא לא יוכל לישון. פניו יהיו נפוחות והוא יהיה עצבני ומוטרד. אם לא ייפסק הטיפול בכספית, התוצאה עשויה להיות קטלנית."''{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.ranlevi.com/2017/11/30/osim_historiya_ep230_agevet_mst/|הכותב=רן לוי|כותרת=האיומה מכל המחלות: על העגבת|אתר=הפודקאסט עושים היסטוריה|תאריך=נוב',נובמבר 2017}}}}

הרופא הגרמני [[אוגוסט פון וסרמן]] פיתח ב-[[1910]] תבחין סרולוגי לאבחןלאבחון עגבת, בדיקות מדגמיות שנערכו עם התבחין הראו כי קרוב ל-10% מהאוכלוסייה העירונית במרכז ומערב אירופה נשאו את החיידק.