מקאמה – הבדלי גרסאות

'''מקאמה''' (ב[[ערבית]]: '''مقامة''', אספת שבט, סיפור שמספרים באספתו, ומכאן השם העברי 'מחברת', במובן חבורה) היא יצירה שירית-סיפורית מגוונת, המשלבת בתוכה [[פרוזה]] [[חריזה|מחורזת]] בעלת ברק [[רטוריקה|רטורי]] ו[[שירה|שירים]] [[משקל (שירה)|שקולים]].{{הערה|1=אין לבלבל בין מקאמה לבין [[מקאם]], שהיא תבנית [[מוזיקה|מוזיקלית]] ב[[מוזיקה ערבית|מוזיקה הערבית]].}}{{הערה|1=[[חיים שירמן]], השירה העברית בספרד ובפרובנס, ספר שני, כרך א', הוצאת [[מוסד ביאליק]] ו[[הוצאת דביר|דביר]], [[תל אביב]], תשכ"א}} מקאמות היו נפוצות ב[[שירה ערבית|שירה הערבית]] של [[ימי הביניים]], וממנה הגיעו לספרות העברית של [[יהדות ספרד]].

ראשיתה של המקאמה ביצירתו של הסופר ה[[ערבים|ערבי]] [[בדיע א-זמאן אל-המד'אני]], יליד [[המדאן]] בן [[המאה העשירית]]. המשיך בדרך זו והרחיבה [[אל-חרירי]] ב[[המאה ה-11|מאה ה-11]]. המקאמות של שני יוצרים אלה מתמקדמות בעלילותיהם של גיבורים נכלוליים, שנדודיהם ומעשיהם מסופרים בפני אספת השבט על ידי ה[[מספר (ספרות)|מספר]]. הגיבור הנכלולי מפגין שליטה וירטואוזית ב[[שירה ערבית|שירה הערבית]] (או ב[[עברית מקראית|עברית המקראית]], כאשר מדובר במקאמה עברית) וב[[פילוסופיה]] הקלאסית. במקאמה אופיינית יש כחמישים אפיזודות, שבהן הגיבור הנכלולי, בדרך כלל תחת מסווה, מוציא בתחבולותיו מהמספר את כספו, ומוביל אותו לאירועים מביכים ולעיתים אף אלימים. חרף זאת, המספר ממשיך לתור אחר חברתו של הגיבור, מוקסם מיכולתו הרטורית.

[[יהודה אלחריזי]] תרגם את המקאמות של אל-חרירי לעברית, בערך בשנת [[1218]], וקרא להן "מחברות איתיאל" ("מחברת" כאן היא במשמעות של "מקאמה"). כשנתיים לאחר מכן כתב אלחריזי את המקאמות שלו, "[[תחכמוני (ספר)|תחכמוני]]".

מקאמות עבריות נוספות התרחקו מסגנונם של אל-המדאני ואל-חרירי. [[יוסף אבן זבארה]], שחי ב[[ברצלונה]] בסוף [[המאה ה-12]] ובתחילת [[המאה ה-13]], כתב את "[[ספר שעשועים]]", שבו המחבר, המספר והגיבור הנכלולי הם כולם אבן זברה עצמו.

מקאמה נודעת היא יצירתו של [[חיים נחמן ביאליק]], "[[אלוף בצלות ואלוף שום]]".

בעברית בת ימינו משמש המושג "מקאמה" גם לתיאורה של פרוזה מחורזת.

* [[נורית גוברין]], "סגנון המקאמה בספרות העברית בדורות האחרונים", '''מאסף''' ח-ט (בעריכת [[ישראל כהן (סופר)|ישראל כהן]] ו[[דב סדן]]), תשכ"ח (נדפס שוב בספרה '''קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה''', כרך א, תל אביב: [[הוצאת גוונים|גוונים]] ו[[הוצאת אוניברסיטת תל אביב|אוניברסיטת תל אביב]], תשס"ב 2002, עמ' 369–397)