אברהם לנדא – הבדלי גרסאות

נישא לבתו של ר' דן לנדא מפלוצק, ממשפחתממשפחה של [[ליטאים (זרם)|ליטאיםמתנגדים]] והואוחתן ר' איצ'לה פלוצקר אשר שלח את חתנו ר' דן לפרניצ'וב כדי שיתהה על קנקנו של הבחור, אך לבסוף ר' דן עצמו חמד אותו כחתן לבתו. מיד לאחר אירוסיו שינה את שם משפחתו מדובז'ינסקי ללנדא, כשם משפחת חותנו.

במשך שנים רבות סירב לנהוג באדמו"רות. רק בשנת [[תרכ"ו]] ([[1856]]), לאחר פטירת ה[[חידושי הרי"ם]] מגור, הצליח רבי אלעזר הכהן מפולטוסקמ[[פולטוסק]] לשכנעו לקבל על עצמו אדמו"רות, בטענה כי יש למלא את החלל שנוצר עם פטירת הרבי מגור. אף על פי שהחל לנהוג באדמו"רות, ערך "[[טיש|שולחנות]]" וקיבל "[[קוויטל|פתקאות]]" ו"[[פדיון נפש|פדיונות]]", לא שינה שתי הנהגות שהקפיד עליהן עד אז: הוא התפלל [[תפילת שחרית]] בו[[ותיקין]] וב[[נוסח אשכנז]]. שתי הנהגות אלו היו יוצאות דופן בעולם החסידות.

* בנו הגדול רבי '''[[זאב וולף לנדא]]''' (נפטר: [[י"א באלול]] [[תרנ"א]]) - שימש כאדמו"ר ב[[סטריקוב]]. היה חסיד של רבי [[מנחם מנדל מקוצק]], ונחשב לחכם שבחבורה. לאחר פטירת רבי מנדל נסע לתלמידו [[יצחק מאיר אלתר|רבי יצחק מאיר]], ה"חידושי הרי"ם". לאחר פטירת אביו רבי אברהם, החל לשמש באדמו"רות לאלפי חסידים. היה מפורסם בדיבורו ב[[לשון הקודש]] בשפה צחה ומדוקדקת. דברי תורתו נדפסו בספרים 'זר זהב-כתר תורה' ו'אמרות טהורות'. לאחר פטירתו החל אחיו רבי יעקב לשמש באדמו"רות. בניו של רבי זאב וולף אף הם שימשו באדמו"רות. בנו רבי '''מרדכי מאטל''' (נפטר: [[י' באייר]] [[תרע"ז]]) אף הוא נסע לקוצק ולגור. לאחר פטירת אביו החל לשמש כאדמו"ר בסטריקוב ולאחר מכן בטשכנוב. היה מפורסם כסופר מוכשר וחריף. ספרו 'דורש טוב' נדפס כנספח לספרו של אביו 'זר זהב-כתר תורה'. בנו השני רבי '''מנחם מנדל''' ([[תרי"ב]] - [[תרצ"ו]]) שימש כאדמו"ר בגומביןב[[גומבין]] לחסידים רבים.

* בנו השלישי '''רבי יעקב לנדא''' (נפטר: [[י"ט בטבת]] [[תרנ"ו]]) - שימש כאדמו"ר ביעזוב. היה חסידם של רבי [[מנחם מנדל מקוצק]], רבי [[יצחק מאיר אלתר]] מ[[חסידות גור|גור]], אביו רבי אברהם ואחיו רבי זאב וולף. מילא את מקום אביו ברבנות טשכנוב שבע שנים. לאחר שעזב את הרבנות עלה ל [[ארץ ישראל|ל ארץ ישראל]] במטרה להתיישב אך מחמת העניות חזר לפולין והתגורר בו[[ורשה]]. לאחר פטירת אחיו רבי זאב וולף החל לשמש באדמו"רות. בנו רבי '''מנחם מנדל חיים לנדא''' ([[ה' בכסלו]] [[תרכ"ב]] - [[ז' באדר]] [[תרצ"ח]]) מילא את מקום אביו וכיהן ב[[זוויירצ'ה|זאווירצה]]. עסק במסחר ולאחר מכן ברבנות בוידובה, פינטקי, פשרוב, נאווידוואהר וזווירצה. היה סופר פורה, עסקן ומחנך.{{הערה|ראו:{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Ohel of tzadiks from Jeżów and Zawiercie|תצוגה=אוהל רבי יעקב לנדא ובנו רבי מנחם מנדל חיים לנדא בבית הקברות היהודי בוורשה}}}} חיבר ספר בשם "ויעש אברהם" על מנהגי סבו.

* בנו רבי '''[[רפאל לנדא]] מז'דונסקה-וואלעמ[[זדונסקה וולה]]''' - סירב לקבל על עצמו רבנות או אדמו"רות, אך פתח בית מדרש עצמאי ב[[ורשה|וורשה]].

* בתו בריינדל - לאחר פטירת אחותה אסתר נישאה לבעלה יוסף מלבסקי. לאחר פטירתו נישאה לרבי '''שמואל [[שינובה|שינעווער]]''', מחבר הספר "רמתיים צופים" (שבו כתב דברי תורה וסיפורים מרבותיו רבי [[שמחה בונים מפשיסחא]], רבי [[מנחם מנדל מקוצק]], רבי [[יצחק מאיר אלתר]] מ[[חסידות גור|גור]], רבי [[שושלת נשכיז|יצחק מנישכיזמנשכיז]] ורבי [[שלמה לייב מלענטשנע|שלמה לייב מ]][[לנצ'נה]]).

בארבעים שנותיו האחרונות נמנע רבי אברהם לנדא מטשכנוב מלהעלות חידושי תורה על הכתב, ובעשרים שנותיו האחרונות נמנע מלהעלות את תשובותיו על הכתב. לכן, נשאר יבול מועט יחסית מתורתו. עיקר תורתו נשתמרה בזכות נכדו ותלמידו רבי מנחם מנדל חיים מזאווירצא שהתמסר להנציח את תורת סבו. הוא החל ללמוד אצלו בהיותו ילד בן חמש וכשנפטר סבו היה רבי מנחם מנדל חיים בן שלוש עשרה בלבד. למרות זאת הוא נחשב גדול מנציחי הרבי מטשכנוב וזכה שאף דודיו, בני הרבי, סמכו על אמינות דבריו. בדורות שלאחר מכן, מאז [[שנות ה-30 של המאה ה-20]], התמסרו כמה מצאצאיו להוצאת תורת הרבי מטשכנוב, ובראשם ר' זאב וולף יחיאל לנדא ויעקבור' יעקב ורדיגר (אביו של [[אברהם ורדיגר]]).