פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 2 בתים ,  לפני 7 חודשים
תיקון קישור פנימי
ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]], היו מסורות שונות של מונרכים נבחרים, בעיקר בחברות נודדות, כמו ה[[שבטים גרמאנים|שבטים הגרמאנים]] לפני שהקימו ממלכת קבע על הריסותיה של האימפריה הרומית. לעיתים קרובות התגלו ניגודי עניינים כאשר הבית השולט רצה שבניו ימשיכו לשלוט אך אצולה נרחבת יותר התחרתה בו. במקרים כאלה, ירושת השלטון בפועל הייתה תלויה, לרוב, בפופולריות המועמד ו/או תמיכה בו מצד הכוחות החמושים. האחרונים הבינו את מידת השפעתם בבחירת השליט ולעיתים אף העריכו עצמם יותר מדי עד כדי העלאתם של חסרי יכולת ופושעים לשלטון. היו מקרים שבהם טוען לכתר שהיה מועדף על הכוחות החמושים אף הסית אותם למרד של ממש לשם תפיסת השלטון. המלכים ה[[התרבות ההלניסטית|הלניסטים]] של [[מוקדון]] ושל [[אפירוס]] נבחרו על ידי ה[[צבא]] מתוך כלל הגברים החברים בבית המלוכה. שיטה זו הייתה קרובה לשיטת הבחירה ב[[היסטוריה של הדמוקרטיה#יוון העתיקה|דמוקרטיה היוונית]], שבה זכות הבחירה ניתנה רק לאזרחים, משום שלרוב, שירות צבאי נקשר עם קבלת אזרחות. במוקדון מסורת זו המשיכה עד פירוק הממלכה בידי הרומאים לאחר מלחמת מוקדון השלישית. בחירת המונרך הייתה נהוגה גם ב[[האימפריה הרומית הקדושה|אימפריה הרומית הקדושה]], שם מוסד ה"נסיכים הבוחרים" בחר את [[קיסרי רומא]].
 
היו מונרכיות שהתקיימה בהן מערכת של מעבר השלטון בירושה, מאב לבן, אך הסמכויות הפוליטיות של המונרך לא באמת היו ברשותו. היו מונרכיות שבהן הכוח האמיתי שכן אצל ה[[צבא]], כך היה ב[[יפן]], שם ראש הצבא, ה[[שוגון]], הפך למונרך בפועל תחת [[קיסר יפן]], וכך היה גם ב[[תאילנד]]. במונרכיות אלו ראש הצבא קיבל לרוב תפקיד דומה ל[[ראש ממשלה|ראש הממשלה]] של ימינו (כלומר - ראש [[רשות מבצעת|הרשות המבצעת]]), ולעיתים תפקיד זה החל אף הוא לעבור בירושה. ב[[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית]], התקיימה המונרכיה זמן רב לצד המפלגה הפשיסטית. דו-קיום דומה, אך קצר יותר, התרחש גם ב[[רומניה]], ב[[הונגריה]] וב[[יוון]]. [[ספרד]] תחת שלטונו של [[פרנסיסקו פרנקו]] הייתה מונרכיה באופן רשמי, אך לא היה מונרך על כס המלכות. לאחר מותו של פרנקו, ירש את מקומו כ[[ראש המדינה]] בנו של הטוען לכתר הבורבוני, [[חואן קרלוס הראשון מלך ספרד|חואן קרלוס הראשון]]. יש להפריד בין המתואר לעיל לבין המונרכיות החוקתיות המוכרות לנו היום, כאן דובר על מצב בו נראה שלמונרך סמכויות מסוימות אך בפועל אין לו יכולת להפעילן, זה שונה מהמונרכיה החוקתית שבה גם אם סמכויות המונרך אפסיות והכוח נמצא בידי אחרים, הדבר הוא רשמי, ברור וידוע לכל.
 
היו מצבים שבהם דיקטטור הכריז על עצמו כמונרך של [[רפובליקה]] לשעבר, ובכך החל במונרכיה שהוכרזה על-ידו וללא כל קשר לשושלת קודמת כלשהי. המפורסם מאלה, היה [[נפוליאון בונפרטה]] שהמליך עצמו ל[[קיסר]] הראשון של [[צרפת]] (שהייתה ממלכה בימי קדם), לאחר שהצליח, בצורה חוקית, להשיג שליטה על הרפובליקה הצרפתית בתור קונסול ראשון לשארית חייו. חיקוי בוטה של אימפריית נפוליאון בוצע על ידי הדיקטטור [[בוקסה הראשון]] באימפריה המרכז האפריקאית הענייה עד מאוד (כיום, לאחר שזכתה בעצמאותה היא מכונה [[הרפובליקה המרכז אפריקאית]]). בנוסף, גם [[יואן שיקאי]] הכתיר עצמו כקיסרה של האימפריה הסינית, שלא זכתה לראות ימים רבים, מספר שנים אחרי שנוסדה [[הרפובליקה הסינית]].