פרנקלין דלאנו רוזוולט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: \1מיסים
תיקון קישור פנימי
שורה 323:
היפנים ביצעו את התקיפה פחות משעה לפני ששני דיפלומטים מטעמם עמדו להיכנס למשא ומתן על צמצום התביעות באסיה ובסין. הם עמדו להיפגש עם שני דיפלומטים מטעם [[מחלקת המדינה של ארצות הברית]]. האחרונים נכנסו לפגישה כשהם כבר יודעו על התקיפה, אבל קיבלו הוראה מרוזוולט להתנהג כרגיל, אך הם לא התאפקו, וצעקו על היפנים על המתקפה במהלך המשא ומתן. מיד לאחר המתקפה רוזוולט כינס כינוס חירום במשרדו שבבית הלבן. אחד הסנטורים שאל את רוזוולט כיצד היפנים הצליחו לתפוס אותם "עם המכנסיים למטה". רוזוולט ענה לו, כמעט בבכי: "אני לא יודע. פשוט לא יודע". והוסיף: "כל הצי היה שם! כל הצי!".
 
יום לאחר המתקפה, נשא רוזוולט נאום בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס שבו כינה את מתקפת הפתע היפנית {{ציטוטון|יום שייזכר לדיראון עולם}}. המתקפה תפסה בהפתעה את הציבור בארצות הברית, ועוררה זעם עצום בכל רחבי המדינה. קריאות לנקמה הגיעו מכל הפלגים, החזית הבדלנית התפרקה כליל, והמדינה כולה התאחדה סביב מנהיגותו של רוזוולט ש[[הכרזת מלחמה|הכריז על מלחמה]] כוללת נגד האימפריה היפנית. ב-[[11 בדצמבר]], שלושה ימים לאחר המתקפה, הכריזו גרמניה הנאצית ו[[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית]], בנות בריתה של יפן, מלחמה על ארצות הברית. לאחר למעלה משנתיים, נכנסה ארצות הברית עמוק לתוך הבוץ של מלחמת העולם השנייה.
 
[[קובץ:Second world war asia 1937-1942 map en6.png|ימין|ממוזער|מפת הכיבושים היפניים עד אמצע 1942|300px]]
שורה 337:
רוזוולט רצה בפעולת תגמול מהירה על המתקפה היפנית, ודרש את הפצצת יפן עצמה במהירות האפשרית. בקשתו מולאה עם יציאתה לפועל של [[הפשיטה של דוליטל]], מספר חודשים לאחר מכן. הפשיטה הייתה זריקת מרץ לציבור האמריקאי והביאה להרמת המורל הצבאי. אולם למרות זעמו על יפן, החליט רוזוולט כבר בתחילת המלחמה, לרכז את מרב המאמצים ב[[הזירה האירופית 1942–1945|חזית האירופית]] מתוך הערכה כי האיום הממשי האמיתי נובע מגרמניה הנאצית, והכנעתה תוביל בסופו של דבר גם לניצחון על יפן. בדיונים שהתקיימו בין "שלושת הגדולים" רוזוולט, צ'רצ'יל ו[[יוסיף סטלין|סטלין]] הוחלט כי ארצות הברית ובריטניה ירכזו את מרב מאמציהם ב[[המערכה בצפון אפריקה|זירת צפון אפריקה]] וב[[המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט|זירת האוקיינוס השקט]] בעוד ש[[ברית המועצות]] תמשיך להילחם ב[[החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה|חזית המזרחית]]. "שלושת הגדולים" בצוותא עם [[צ'יאנג קאי שק]], מנהיג הרפובליקה הסינית, המשיכו לתאם ביניהם את אסטרטגיית המלחמה, בסדרה של ועידות מתוקשרות שהתקיימו לסירוגין לכל אורך המלחמה. בין היתר הורה רוזוולט על הקמת [[המשרד לשירותים אסטרטגיים]] ומינה את ידידו [[ויליאם דונובן|ויליאם ג'יי. דונובן]] לעמוד בראשו.
 
ב-[[1942]] חל מפנה במלחמה לטובת בעלות הברית. כוחות בריטים ואמריקאים נחלו הצלחה בכמה זירות עיקריות שהסבו נזק רב ואבידות כבדות למדינות הציר. הוורמאכט נחל הפסד צורב ב[[קרב אל-עלמיין השני]] והרוסים ניצחו ב[[קרב סטלינגרד]] והחלו בהדיפת כוחות מדינות הציר. גם בחזית האוקיינוס השקט חל מפנה כשארצות הברית ניצחה ב[[קרב מידוויי]]. בעקבות נטיית המלחמה לטובת בעלות הברית, החלו להופיע חילוקי דעות אסטרטגיים בין בעלות הברית, שנסובו סביב נושא הפלישה לצרפת ופתיחת חזית שנייה באירופה. סטלין דרש להוציא את הפלישה לפועל במהירות כדי להסיט את הוורמאכט לחזית השנייה ולהקל על [[הצבא האדום]] שהיה מותש וספוג אבידות. צ'רצ'יל העדיף קודם פלישה לאיטליה הפשיסטיתהפאשיסטית, שלהערכתו הייתה נקודת תורפה של [[הרייך השלישי]] וב[[מבצע לפיד]] נחתו כוחות בעלות הברית בצפון אפריקה.
 
בינואר 1943 כינס צ'רצ'יל את [[ועידת קזבלנקה]] בהשתתפות צ'רציל ורוזוולט. סטלין הוזמן גם הוא, אך לא הגיע. בוועידה זו הסכימו בעלות הברית להמשיך לתת דגש ללחימה באגן הים התיכון. בפגישה זו רוזוולט גם תמך ב[[אנרי ז'ירו]] כמנהיג של [[צרפת החופשית]] במקום הגנרל שארל דה גול.