מדינות הציר – הבדלי גרסאות

'''מדינות הציר''' היו ה[[מדינה|מדינות]] שלחמו נגד [[בעלות הברית]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], ובמרכזן [[גרמניה הנאצית]], [[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית]] ו[[האימפריה היפנית]].

שלוש ה[[מדינה|מדינות]] העיקריות ש[[מלחמה|לחמו]] במסגרת ברית מדינות הציר היו [[גרמניה הנאצית]], [[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית]] ו[[האימפריה היפנית]]. הברית ה[[צבא]]ית בין הצדדים נרקמה באמצעות הסכם לשיתוף פעולה צבאי המכונה [[ההסכם התלת צדדי]], שנחתם ב-[[27 בספטמבר]] [[1940]], וביסס באופן רשמי את ה"ציר" בין [[רומא]], [[ברלין]] ו[[טוקיו]]. בשיא כוחה של הברית שלטו כוחותיה בשטחים עצומים, שכללו חלקים ניכרים מ[[אירופה]], מ[[אסיה]], מ[[אפריקה]] ומ[[האוקיינוס השקט]].

* [[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית]] הייתה בעלת [[היסטוריה]] של תוקפנות. כך נלחמה כנגד [[אתיופיה]], כבשה את [[אלבניה]] ופתחה ב[[מלחמת איטליה-יוון]], מתוך תוקפנות גרידא. למלחמה באירופה הצטרפה במתקפה על [[צרפת]] לאחר שזו הוכרעה כבר על ידי גרמניה, ולא היוותה לה כל סיכון.

מדינות אלו גררו אחריהן שורה של מדינות. חלקן היו קשורות עמן בברית, והיו מדינות עצמאיות לכל דבר שלחמו לצד מדינות הציר, מתוך אינטרסים אזוריים או [[פוליטיקה|פוליטיים]], כגון [[הונגריה]], [[רומניה]] ו[[בולגריה]]; חלקן [[ממשלת בובות|מדינות בובה]] שנוצרו על ידי מדינות הציר, וחלקן מדינות נייטרליות בעלות [[אידאולוגיה]] קרובה לזו של מדינות הציר, שסייעו במידה זו או אחרת למאמץ המלחמתי של הציר. השייכות ל"מדינות הציר" לא הייתה עניין של קבע. ישנן מדינות שבמהלך הלחימה החליפו צד, נכנסו לבריתות עם מדינות הציר או פרשו מהן. [[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית]] החלה את המלחמה כבעלת ברית שוות זכויות, אחת משלוש המדינות שהרכיבו את הציר, וסיימה את המלחמה כמדינה כבושה ובה תנועה [[פרטיזנים|פרטיזנית]] הנלחמת כנגד הכיבוש הגרמני.

המונח "ציר" לתיאור הברית שבין גרמניה ואיטליה הוכנס לשימוש על ידי [[בניטו מוסוליני]] בשנת [[1936]] כאשר דיבר על [[ציר רומא-ברלין]] לאחר חתימת הסכם הידידות בין [[איטליה]] ו[[גרמניה]] ב-[[25 באוקטובר]] 1936. מוסוליני הצהיר כי שתי המדינות תהיינה לציר סביבו יסובו שאר מדינות אירופה. ההסכם עוצב כאשר [[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית]], שבעבר לא הביעה אהדה לשאיפות גרמניה, עמדה מול התנגדות של מדינות המערב ויתר החברות ב[[חבר הלאומים]], בעקבות המלחמה התוקפנית בה פתחה, [[המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה]]. ב-1936 חתמה גרמניה עם יפן על הסכם ידידות דומה, וכן על [[הסכם האנטי-קומינטרן]] אליו הצטרפה איטליה במאי [[1937]].

{{הפניה לערך מורחב|איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית}}

[[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית]] הייתה החברה השלישית בציר, והשתייכה למדינות הציר בשני גלגולים חוקתיים, שניהם תחת הנהגתו של [[בניטו מוסוליני]]. האחד כ"ממלכת איטליה" מיום חתימת ההסכם התלת צדדי ועד כניעתה של איטליה לבעלות הברית בספטמבר [[1943]], והשנייה כ[[ממשלת בובות|מדינת בובות]] איטלקית בשליטה גרמנית בצפון המדינה, שכונתה "[[הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית]]", וידועה אף כ"[[הרפובליקה של סאלו]]". שתי המדינות היו תחת שליטת [[המפלגה הפשיסטית של איטליה]], ומכאן כינוי התקופה בתולדות איטליה כ"איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית".

'''היהודים באיטליהאיטליה הפשיסטיתהפאשיסטית'''{{ש}}

עם תחילת [[מלחמת העולם השנייה]] נראתה יוגוסלביה מוקפת מכל עבריה במדינות פרו-נאציות. [[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית]] הייתה בעלת אינטרסים ביוגוסלביה עוד מזמן משבר [[פיומה]] בו כבש המשורר הפשיסטי [[גבריאלה ד'אנונציו]] את העיר פיומה ב[[קרואטיה]] והכריז כי המדובר ברפובליקה איטלקית, בשנת [[1919]]. בעיית המיעוטים ביוגוסלביה הביאה לחילוקי דעות בין ה[[קרואטים]] וה[[סלובנים]], המחזיקים ב[[נצרות קתולית|דת הקתולית]] ובין ה[[סרבים]] וה[[בוסנים]], שהחזיקו ב[[נצרות פרבוסלבית|דת הפרבוסלבית]]. הגרמנים ידעו היטב לנצל מתחים אלו. שכנותיה של יוגוסלביה - [[הונגריה]], [[בולגריה]] ו[[רומניה]] - נטו לצד הגרמני, בעוד ש[[יוון]] הקטנה הותקפה על ידי האיטלקים. לאחר הכישלון האיטלקי ב[[מלחמת איטליה-יוון]] היה ברור כי ההתערבות הגרמנית היא אך עניין של זמן, וכי על מנת שהתערבות זו תצלח, יהיה צורך במעבר של חיילים גרמנים דרך שטח יוגוסלביה.

באלבניה הייתה קהילה זעירה ובה מספר מאות יהודים. בפרוטוקול של [[ועידת ואנזה]] סומנו 200 יהודי אלבניה להשמדה. עד שנת [[1943]] חלו על היהודים ב[[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית]] [[חוקי הגזע באיטליה|חוקי גזע]] אך המדיניות הייתה שלא להשמידם. עם התמוטטות המדינה הפשיסטית, והכיבוש הנאצי באלבניה, דרשו הנאצים מהאלבנים כי יסגירו את יהודיהם, אך העם האלבני והמחתרת האלבנית פעלה להצלת היהודים ולהסתרתם, ואיש מיהודי אלבניה לא נספה בשואה. 63 אלבנים זכו לתואר [[חסיד אומות העולם]] על פעילותם להצלת יהודי אלבניה{{הערה|1=[http://www1.yadvashem.org/heb_site/heb_righteous/heb_index_righteous.html סיפורו של חסיד אומות העולם האלבני רפיק וסלי, אתר יד ושם]}}.

לאחר כיבוש [[יוגוסלביה]] על ידי מדינות הציר, באפריל [[1941]], נמסרה [[מונטנגרו]] ביחד עם אזור החוף האדריאטי לידי [[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית]]. בשלב מסוים פעל במקום מנהיג הספרטיסטים המונטנגרים, סקולה דרלייביץ'. הוא הקים את "המועצה הזמנית האדמיניסטרטיבית של מונטנגרו" ביולי 1941. הייתה זו ממשלת שיתוף פעולה עם האיטלקים. במעמד פומבי ב-[[12 ביולי]] 1941 הכריז דרלייביץ' ב[[צ'סטינייה]] על הקמת המדינה העצמאית של מונטנגרו. זו לא זכתה לתמיכה עממית ורוב האוכלוסייה תמכה בפרטיזנים שהתנגדו לכיבוש האיטלקי. אנשי דרלייביץ' היו מעורבים ב[[מלחמת אזרחים|מלחמת האזרחים]] שהשתוללה באזור אל מול ה[[פרטיזן|פרטיזנים]] היוגוסלבים וה[[צ'טניקים]]. עד להגלייתו של דרלייביץ' באוקטובר 1941, לאחר שהאיטלקים הבינו כי אין לו כל תמיכה באוכלוסייה וכי אינו מביא להם תועלת. האיטלקים רצו לכלוא אותו באיטליה, אך דרלייביץ' הגיע ל[[קרואטיה]], ושם, בשנת [[1944]], לאחר נפילת איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית, שב דרלייביץ' והכריז על הקמת מדינה עצמאית מונטנגרית, ועל הקמת ממשלה מונטנגרית גולה. פיקודיו של דרלייביץ' באו ברובם מקרב צ'טניקים שחברו ל[[אנטה פאבליץ']] במהלך הלחימה בבלקן. הוא נסוג עם כוחותיו לצד כוחות ה[[אוסטאשה]] בכאוס הכללי שהתחולל בבלקנים לקראת סוף המלחמה, והוכרז על ידי אנשיו של [[טיטו]] כפושע מלחמה. בסוף [[1945]] נמצא עם אשתו ב[[אוסטריה]] כשגרונו חתוך.

ב[[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית]] חלו על היהודים [[חוקי הגזע באיטליה|חוקי גזע]] משנת [[1938]], אך כל עוד היה ביד מוסוליני כוח של ממש, הוא נמנע מלהסגירם לידי הנאצים להשמדה. כאשר איבד מוסוליני את כוחו, והמדינה שהוקמה ובראשה עמד נוהלה בפועל בידי הגרמנים, הסכים לנקיטת צעדי רדיפה והשמדה כנגד יהודי הרפובליקה. אלו נרדפו, נצודו, והוסגרו לידי הגרמנים. למעלה מ-7,000 יהודים מתוך 50,000 יהודי איטליה איבדו את חייהם, רובם ב[[אושוויץ]].

הייתה זו עזרתם של גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטיתהפאשיסטית שהכריעה את הכף לטובת פרנקו ב[[מלחמת האזרחים בספרד]], והותירה אף חוב כספי עצום לגרמניה, בנוסף לחוב המוסרי אותו חב פרנקו למי שעמד לצידו בעת המבחן.