קורציו מלפרטה – הבדלי גרסאות

מלפרטה לחם ב[[מלחמת העולם הראשונה]] וקיבל דרגת קצונה בצבא האיטלקי. הוא עוטר על האומץ שהפגין בחזית ה[[הרי האלפים|אלפינית]]. בשנת [[1921]] פרסם את ספרו האוטוביוגרפי, "La rivolta dei santi" (מרד הקדושים) בו הציג את חוויותיו מימי המלחמה, תוך שהוא מאשים את המשטר המושחת ברומא. בשנת [[1922]] השתתף ב"[[המצעד על רומא|מצעד על רומא]]" שערך [[בניטו מוסוליני]] בו השתלט ה[[פאשיזם]] על איטליה. בשנת [[1924]] ייסד את הרבעון "''La Conquista dello stato'' ("ניצחון המדינה"). הוא החליף את שמו באופן רשמי למלפרטה בשנת [[1925]]. כחבר במפלגה הפשיסטית היה פעיל בייסודם של כתבי עת פשיסטיים ובכתיבת ספרים בנושא. כן היה העורך של העיתון [[לה סטמפה]]. בשנת [[1931]] פרסם ספר ושמו "Tecnica del colpo di Stato" בו תקף את [[מוסוליני]] ואת [[היטלר]]. פרסום זה הוביל לגירושו מן המפלגה ולשליחתו ל"גלות פנים" משנת [[1933]] עד לשנת [[1938]] (עונש זה היה עונש מקובל ליריבים פוליטיים ב[[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית]], בו נשלחו לאזור כפרי נידח, או לאי שומם, ונאסר עליהם לעזוב אותו לפרק זמן קצוב). מלפרטה ריצה את עונשו באי [[ליפארי]]. הוא השתחרר לאחר התערבותו האישית של [[גלאצו צ'אנו]] שר החוץ רב ההשפעה, וחתנו של מוסוליני. לאחר מכן נאסר מלפרטה מספר פעמים נוספות, ובין היתר בילה תקופת מאסר בבית הכלא הרומאי הידוע לשימצה רג'ינה קואלי.

היכרותו עם מנהיגי אירופה בתקופה זו מבוססת על ניסיונו ככתב וכדיפלומט בשירות איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית. בשנת [[1941]] נשלח אל החזית המזרחית, בה לחמו כנגד [[ברית המועצות]] חיילים איטלקים לצידם של הגרמנים, ככתב העיתון [[קוריירה דלה סרה]]. את מאמריו (שחלקם [[צנזורה|צונזרו]]) אסף בקובץ שפורסם בשנת [[1943]] בשם "הוולגה מתחילה באירופה". ניסיונו זה היווה בסיס לשני ספריו המפורסמים ביותר "קאפוט" ו"העור" (שניהם יצאו בעברית בהוצאת "זמורה – ביתן"). הספר "קאפוט" כולל [[עדות ראייה]] ל[[פרעות יאשי|שואת יהודי העיר יאשי]] ב[[רומניה]].